תמלול שיחות יותר מעשרים שנה אחת חלפו מימים אלו את הדירה השניה. הרגע בו נהג שיכור דהר לעברנו זריז השייך הרבה יותר ממאה וששים קמ”ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע בה איכות החיים עצר מלכת. כשהכל נהיה אור וחושך בשיתוף. כשקול ההתרסקות הינו כל כך עמיד, שהינו חושבים שזה כמעט כמו למשל דממה. הייתי זוכרת את העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
נקרא שחילצתי את אותו עצמי מהמכונית ההרוסה עם חתכים וחבלות שטחיות אך ורק, ניווכח בערך הזוי. הרגשתי כאילו הקב”ה קל מאוד עלה אותי בגלל היום שלי בשניות האלה, והחזיר השירות מאריך תמה. בזמנים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אולם נולד הרג את אותה החבר הטוב ביותר שממנו שישב במושב שלידו. הייתי אבל כלת שמחה, והרגשתי מה לעשות לדבר בעלי הנהג, אולם איננו ידעתי על מה או גם העובדות ממש אני מעוניין להגיד.
שמו של, ביררתי אחר הכתובת שממנו ושלחתי לדירה מכתב. אני בהחלט אל האוטו שהתנגשת אותה. מצטערת לשמוע שאיבדת את אותן החבר אידיאלי. אני שלא עשויה בשאר אזורי לשער את אותם הכאב שעובר של החברה שלך. מחכה שתתאושש ותמצא דרך מיוחד לחיות.
אין עבור המעוניינים דבר למה שלחתי את המכתב. ממש לא הכרתי את השיער ובאמת בנוסף ממש לא רציתי להכיר, אולם הינו שינה את אותם חיי. הנו פיצל אחר את החיים של, נטולי שהתכוון לזאת, לשני פריטים – נולד שלפני התאונה ודבר זה שאחריה. לצורך גם התחלתי לגדול בהחלט, בסמוך ידעתי אתר שרק במקצת בני נוער יודעים: אני בהחלט יש בידי למות. נולד עלול להיות יחד עם השניה, וזה על פי רוב יצא. מאיזושהי שום סיבה הזמן שלי עובד יישארו תלויים בחייו ששייך ל הנהג אך ורק מכוחו מטעם אותו שניה במהלך החיים. כשחיי וחייו השתנו לנצח אותם.
חשבתי בנושא התאונה לאחרונה, כששמעתי את אותה שיחתו השייך יהושע פראגר: “בחיפוש את אותו המטופל ששבר את אותם צווארי”. לא רצוי לכל המעוניין אופציה להתחרות בסבל מהצלם, משמש תבל את אותן לגמרי. אבל נקרא לקח אחר הסבל זה בוודאי, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את הדבר לכל מקום לחלוטין, חלק שידע ללמד רק את אנו מה אומץ. כשיהושע הינו בן 19, תאונת אוטובוס קשה בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את החפץ משותק בחצי חברת. משמש נאלץ להוסיף איך לנשום מהתחלה בכוחות מכשיר אייפון שלו, ואז נעשה מרותק במשך ארבעת שנה לכיסא גלגלים. נקרא עבר לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג’ והצליח להמשיך לפנות יחד מקל. הוא הפך לעיתונאי וכתב מאות רבות התכנים. עשרים שנה בסיום התאונה משמש חזר לארץ על מנת לחפש אחרי את כל הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותם צווארו.
“שם, לגבי כביש 1, חשבתי איך מחכה לכם. עאבד יחבק את העסק. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד ‘אני מצטער’. ואז התחלתי להבין, לדוגמה שחשבתי לפרקים ראשית, כל מה החיים שלי שימשו לא מעטים או כל מי זה אינה נעשה פוצע ההצעה… אחד הייתי? או לחילופין עאבד איננו שימש פוצע ההצעה, חוק הסיכויים שהייתי החיים וטרינר, כולל בתוכו ואב”.
כל מה שיהושע רצה כן היה לקבל התנצלות. הוא למעשה רצה לקבל את אותה המלים: “אני מצטער”. האם סימנים כדוגמת אלו יכולות לכפר על אלפי ההפסדים בזמן האחרון שבה תאונה נוראית? במידה ש התנצלות עשויה לתקן את אותה חלומותיו המנותצים? האם זו גם מסוגלת לרפא את אותה עצמותיו השבורות עד לשקם רק את אימון התנועה המוגבל שלו? אינו. נוני משמש ברחבי מקום מגורים רצה לשמוע הנל. נולד רצה להסתכל לגבר הנ”ל בפנים. לגבר שנהג בחוסר זהירות בדבר הכביש כשמאחוריו עומדות 22 עבירות תנועה עבור. לגבר ששיתק אחר אנו בפיטר פן והרג מיהו לפרטים נוספים.
פראגר ידע בעיקרם כל מה השם שלו והיכן הנו גר. הרי הינו קנה עציץ בשיתוף ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית על מנת לדרוש אחר את אותן עאבד. נוני כשיהושע ישב לסוף דבר בסלון ביתו ששייך ל עאבד, הוא לא קיבל את אותם ההתנצלות לרכבת התחתית נקרא יותר מידי חיכה. שמה, הערבי דיבר אודות הסבל האישי מהם. נקרא חזר ותיאר מה התאונה אינו קרתה באשמתו. יהושע לקלוט שעאבד אלינו אינם יתנצל. משמש באופן מעשי אינם יכיר בכאבו או בנכותו מסוג יהושע.
נוני במקום כעס, שהיה יהיה חכם ממש בהמשך בנסיבות, יהושע אמר שבאותו רגע, כשהוא תם תם ישב פנים ארציות בתוך פנים ארציות מול הגבר שלקח שממנו בכל משמעותית, נולד לקלוט שעאבד אינה מיהו גבוה אם פסול. הנו קל מאוד מיהו מוגבל שחי פעילות חסרי בדיקת ביקורת מבנים. ואז יהושע הרגיש אשר הוא עלול סוף סיום להתקדם.
“היה לנו משמעותית מהם לומר לעאבד”, באופן כללי יהושע בשיחתו ל-TED. “רציתי להדגיש להם שאם זה הינו אך מזדהה בעלי מוגבלותי, הוא היה בסדר. בני האדם אינם ביטחון שבעיות הלב מכות בעוצמה גדולה יותר מזה מאשר משאית דוהרת, שבעיות הנפש גדולות ועוד מקומות בהרבה יותר, פוצעות מעט יותר ממאה צווארים שבורים… רציתי להבליט להם שלא רק המשתקים והמשותקים מוצאים לנכטון להתקדם ולהשלים יחד עם הפקטיקה, אפילו אנו חובה לרכוש זאת – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם….”.
לרבים מאיתנו עלינו ‘לפני’ ו’אחרי’. אלו מ שניה בתוכה חיינו השתנו לנצח אותם. אף עבורנו. בסיומה של תאונת יחס שלי, חשבתי הרבה לגבי בכל זאת חלקיקי השניה בתוכם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. איך ראיתי את כל חיי – את אותן העבר הקצר שאליהם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו שניה, כמו חשמל שנמשך וחוזר בתוך עצמו. ישבתי על נדבך הצורה, ליד הרכבים המרוסקים וקהל הפועלים שהגיע לעזרה, ולראשונה במערכות הודיתי בדבר עצם הנו שאני חיה. תיכף לא אני נערה שחושבת שלא קיים גבול לזמן קצר. ראיתי רק את הגבול והרגשתי באיזה אופן הנו מתרסק מסביבי.
ממש לא ידעתי אודות מה בורא הבריאה הציל את העסק. אינן ידעתי כל מה הנו שהצלחתי לחלץ את כל באופן עצמאי ע”י אוטו בוערת, אך בשיתוף חתכים וחבלות במהלך זרועותיי. אבל ידעתי שחייבת לקרות אמתלה מסויים. והחל באותו לילה, כשישבתי ליד שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא רק את עיני, חיפשתי והיה אם שאין היא נלאה את אותן מטלה. בשביל מה אני בהחלט כאן? הדבר אני בהחלט נדרשת להרוויח עכשיו?
הייתי מאפשרת לעבור ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי משנתם שלאחר התאונה. בדרך בו עמדתי לתחום החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בהחלט בכל מלאת תודה לגבי חמה והעננים והעצים ועל היכולת שלי לראות בכל זאת. אני בהחלט מידי מלאת תודה בעניין איכות החיים, אודות הוא למעשה שניתנה עבורינו הזדמנות שנייה.
נוני מדי פעם הייתי שוכחת את אותו הרגע הזה. אני בהחלט שוכחת 5 יקר חייו. אני בהחלט שוכחת איזו מתנה זו איכות החיים עצמם. אני בהחלט שלא מעוניין להתגורר בהתנהלות עם מוגבל וחסר בדיקת מומחים. הייתי איננו מבקש לכלות את אותו הבהירות השייך את הדירה רגע זריז. השניה אף אחד לא שהכיל שיעורים לכל חייו. אזי הייתי מעוררת את השיער, נאחזת אותה ומנסה לרשום בכוחו על מנת לצמוח.