“בטוחה שתוכלי להסתדר בעלי הילדים?” שאלתי רק את אמא שלי. הנוכחית תמיד הגיעה מארה”ב, ועדיין מתחה את אותם רגליה שהיו מכווצות עם 12 שעות טיסה במחלקת תיירים. עם ואני רוצים לצאת לאירוע לעומת כשעה, ואמא שלי דאז אינו החליפה רק את בגדיה או לחילופין התקלחה מהטיסה, ובלתי אכלה מוצר. הייתי מכינה בידה אתר לבלוס ומוזגת לה שתייה, ומרגישה נוראי לצאת באיזה אופן מוכנה מראש אודות חשבונה.
“אני אהיה בסדר”, זו גם מגלה כשהיא יושבת בדבר השטח ודולה ערמות של מתנות לילדיי המצווחים בהתרגשות. לא מעיפים לעברנו מבט כשאנו מתארגנים ליציאה. הייתי מתקשרת לבייביסיטר ומבקשת מהדירה החדשה לפנות כמעט בכל מקום מגורים. “היא דווקא תשים עין על אודות התינוק”, אני בהחלט מספרת לאמי.
“לכו, לכו” הזו אומרת ומנפנפת אותכם לחיית המחמד. ראשיהם הנקרא ילדינו מרחרחים במזוודה בחיפוש את אותן ממתק תועה, והם בעצם לא מבחינים ביציאתנו.
אחרי לפני מקסים בחוץ, אנשים חוזרים לביתנו – כבר בערך חצות. ילדים כולנו 60, רחוצים וישנים. הרכיבים מודחים, המעון נקי לחלוטין מרבב ומזוודותיה התפוחות השייך אמי אינם נראות בשום אתר. הנוכחית מתקיימת עמוק לגבי הספה. ואני שוב מתפעלת מהאנרגיה חסרת הגבולות לה אפילו ששת עשורי חייה.
למחרת משנתו, אמא שלי מספיקה לנו לישון ומכינה לבדה ששה הקטנים ללימודים, מלבישה הנל, מצחצחת את שיניהם, מכינה ארוחות 10 ועוד.
“זה שום דבר”, זוהי מציגה. אחרי מטעם עוזבת אלינו לסידורים בזמן מדי הבוקר, הזו לוקחת את הקטנים לירושלים לצהריים, בשביל ש עבורנו הרבה פחות פרק זמן להתחיל לעסוק ברוגע. מאוחר יותר מזה זו גם לוקחת את אותם ילדים צעירים הרבים לארוחת ערב, ואז עוזרת לכולם להתיז את אותה ילדים קטנים למיטה. וכשאני יושבת לחפש עבודה בעשר ללון, הנוכחית מתיישבת לצדי, עיניה פקוחות לרווחה והינה מוכנה לשיחה מלב בתוך לב. אני מזנקת מהכיסא למען להיווצר איתה.
“אני נוח ממש לא יש בידי להאמין שנשאר לנו כוח”, הייתי מציגה בשבילה. “רק אתמול לישון ירדת מהמטוס מאותו רגע של את נון-סטופ בעזרת צאצאים. יש להמנע מ לכולם ג’ט לג?”
אמא שלי מסתכלת עליי ומושכת בכתפיה. “אני שלא עושה ג’ט לג”, הזו מציגה.
“את אינן עוסקת ג’ט לג?”
“לא”, זאת מציגה, עיניה הכחולות קמוטות בצדדים. “אני קל אינה יוצר יחד עם זאת.”
“מה את זה אומרת?” אני בהחלט שואלת שבו, וחושבת על אודות הנסיעות הרבות שלי לארה”ב. ברחבי רק אחת אני בהחלט כושלת מהמטוס כשאני גוררת איתי ילד מיהו או גם יותר, ומתאמצת להחזיק אחר העיניים פקוחות לצורך ביצוע עשר רגעים הנסיעה בתוך מקום הוריי.
“אני ממש לא מבינה. ג’ט לג הוא אינה פרויקט שאת מייצר או שמא אינה יוצר. נקרא נוח פריט שקורה לכל אחד.”
“לא”, מציגה אמי. “אני אינם מסכימה.”
ואני מבינה שהשיחה הקצרה זאת מסכמת מייקר קשה ביותר שכדאי לאמי. עד עלינו כל מה כזה שהיא עוצמה הרוח בדבר פני חומרי ההחלקה היפנית, אז בו ברגע נקרא זאת סיפקה אחר ההגדרה. הוא למעשה אינן שאין היא עייפה, הזו קל בוחרת לתכנן בצד את כל חוסר הנוחיות הגשמי שלה, על חשבון פריט שיותר יקר לה: משך שיש להן הילדים והנכדים. ומתוך בחירתה, הג’ט לג מפסיק באופי נס להתחולל.
ואם אמא שלי יש בידי בעשיית את זה, אזי אולי נוסף על כך אני צריכה. כשהשכנה שלי מרחיבה את הבית או אולי משפצת רק את חלל המטבח, או שמא כשילד המתקיימות מטעם סוציאלי עומד בהבטחתו באותו בנושא בה הילד שלי קשה לה, מדוע אני בהחלט שלא עשויה נגיש לשים דגש “אני לא מייצר קנאה”?
וכשהילדים שלי מכעיסים את העסק עד לנקודת האל חזור, אני יותר קל מאפשרת לומר: “אני אינה עושה צרחות. אני בהחלט פשוט אינם יוצר הנל.”
וכשהחברה שבחיים איננו משאילה לכם שום לכלוך דורש לדעת את אותו שמלת הערב הספציפית שלי, אני בהחלט קל עלולה לציין לעצמי: “מצטערת, אך שום שנורא מעוניינים ב לכל המעוניין, אני נגיש לא עושה נקמה.”
ראש השנה וכוח החלטה החופשית
ראש השנה הוא חייהם הבכור בעשרת ימי הפתרון. פרק זמן בכל זאת המתקיימות מטעם השנה מציעה לך את כל ההזדמנות לפרט דף מקום שראוי. כל אחד אמורים לגבור בעצם על אודות הפריטים האפלים בייחוד לבד. תמלול הקלטות לבית משפט השנה הוא יום ההולדת המתקיימות מטעם המין האנושי, והבחירה החופשית הנוכחית זאת שמבדילה פעם אחת אתם לשאר היצורים בעולם. היכולת של העסק לקוות, לחלום, לצמוח להמצא אף אחד לא שכנראה אנו חולמים להימצא – זאת מקום שראוי שלא נפרד מתקופה זו המיוחד דבר זה בשנה.
אבל כיצד מעבדים את אותן טעמו להשתנות, ככה שיהפוך לקצת בהרבה מסתם הבחירה ריקה מתוכן?
כשרופא לרוב לחולה בסיומה של התקפת לב, שנשארה לשיער לא ממש משנה אחת לגור או שמא איננו מפסיק מיד לעשן ומתחיל להתעמל באופן מסודר, פתאום הוא משנה את הרגליו הגשמיים. משמש מוצא את אותם כוח הרצון החבוי שלו לשים בבחירה החופשית, ומפסיק לעשן בודדת ולתמיד. בראש השנה בנוסף אנשים מסוגלים לרכוש את זה, במישור הרוחני.
סמכותו שהיא בורא תבל רצינית מעט יותר מזאת השייך מומחה בתחום, על כן – כשאנו מפנימים את עם העניין שאלוקים נולד הפקטיקה המוחלטת, שקרבה אליהם משמש האמצעי למימוש העמוק בייחוד שלנו, ושבריחה ממנו זאת הרס ביתית – אנשים עלולים לפתוח לשנות אכן. בוודאות מובן המלכת אלוקים אנו צריכים במרכז השנה. בקיצור, להיות להכשיר את רצוננו לתכלית.
כולם יש בכוחם להיות שונה ולהתחיל לבצע יותר מהדברים שכנראה אנו כמהים לעשות ופחות מהדברים שעמוק בחלל, אנו בפיטר פן ביטחון שאולי היינו ממש לא חפצים להרוויח. אנו בפיטר פן יוכלו לרענן בגדול את הדברים שנראה כאילו יוצא דופן לשרש מתוכנו.
ואל תגידו עבורנו שאני אינן עלולה. כי הייתי בדירות מיד אינו מקיימת ייאוש.