פעם הסיטואציות המרגשות באופן מיוחד בו נכחתי פעם אחת, התרחשה בשער B2 בנמל התעופה המתקיימות מטעם בולטימור. הנחתי את כל המזוודה שלי אודות מיהו הספסלים במסדרון המוביל מעמדת הבידוק הביטחוני לשערי היציאה, והוצאתי רק את הסידור שלי בתקווה להתפלל שחרית. כשוכנת עשרות נמלי תעופה בעולם, שמעתי פתאום צלילים שמעולם שלא שמעתי לפני כן בשדה תעופה: מחיאות כפיים.
והיה אם זו קבלת חלל לכוכב רוק? תהיתי. כוכבי רוק אינה טסים בטיסות פרטיות? מחיאות הכפיים גוועו, ואני המשכתי בתפילתי. אך שני זמנים את אותו בדרך זו, יאריך שמעתי מחיאות כפיים, בליווי תרועות וקריאות. כבשתי את אותן סקרנותי וניסיתי להתרכז בתפילה. הרעש דעך, נוני אחרי שני זמנים גל נלווה המתקיימות מטעם תרועות ומחיאות כפיים הקים ההצעה בנושא רגליי והוביל השירות לשער 2B.
משפחה מסוג כ-30 איש הצטופפה לתחום השער, כשפניהם לכיוון הדלת הראשית לשרוול. רובם נופפו בדגלים הנקרא ארה”ב. בתבנית הקיר שמוביל מהשרוול עמדו 5 מלחים במדים וחבורה מגוונת שהיא אזרחים, מורכב גבר כהה במדי בטוחים שדה התעופה. גל חדש המתקיימות מטעם מחיאות כפיים וקריאות הרים, ואני פילסתי את אותו באמצעים מבעד לקהל בכדי לראות את אותן מושא מפגן הראווה הזה. איתרתי את השיער ביציאה מהשרוול: גבר של מבוגר בכיסא גלגלים.
הבחור שדחף את אותן כיסא הגלגלים עצר כדי לתת סיוע לגבר הזקן ללמוד את שקיבלתם הפנים הנלהבת. הגבר חייך והרים חלושות את כל ידו הימנית אל הקהל. כיסא הגלגלים עשה את אותם דרכו אט אט במהלך שורת מקבלי הפנים, המלחים הצדיעו, האחרים נדו בראשיהם ואיש הביטחון שסע לפנים, מתח למשקוף רק את ידו המתקיימות מטעם הקשיש, ואמר בקול יסודי רגש: “תודה בדבר שירותך”.
כיסא הגלגלים צמח הלאה, והותיר ה-3 דומיה. ואז, התעורר גל נוסף של מחיאות כפיים לכבוד הנוסע אחר שירד מהמטוס – זקן אחר, שניצב ללא יציבות לגבי רגליו ונשען לגבי מקלו. נולד עצר, עלה ניתוח לייזר בעיניים מופתעות אל הנחיות לקבלת הפנים המיוחדת, כאילו שהוא לא החיים מבין אודות מה יתר על המידה הרעש, ואז המשיך בהליכתו המתנודדת וחלף על גבי פני המלחים המצדיעים והדגלים המתנופפים. הוא עצר אך כשקצין הביטחון שסע לפנים, אחז בידו ואמר, “תודה בעניין שירותך”.
“מה עובד ומשתמש פה?” שאלתי את אותו הצעירה שעמדה לידי. “מי הפועלים האלה?”
“הם יוצאי צבא ממלחמת העולם השנייה. הם באים שיש את האנדרטה שאיתם בוושינגטון.”
66 שנה חלפו ומאז שגברים אלה, שהיו אז בעלות וכל זה נערים, חזור לביתנו מהמלחמה, בסיום שראו כיצד חבריהם נהרגים ואולי גם כן נפצעו בעצמם. 66 שנה, וכאן, בנמל התעופה בולטימור, 9 מאות רבות של אמריקאים מריעים, שרובם נולדו זמן יקר לאחר המלחמה, גם מכירים לשיער תודה בדבר שירותיהם הצבאי.
הצטרפתי לקהל, ומחאתי כפיים בחוזקה כשכל אחד מהקשישים, החלק שלהם בכיסאות גלגלים, עצר ביציאה מהשרוול ליהנות מרגע של תהילה. עיניי התמלאו דמעות. פרויקט אדיר הסבר קורה קיים בשער 2B.
כשכיסא הגלגלים האחרון עשה את אותן דרכו לאזור כיצד מקבלים המטען, ניגשתי אל קצין הביטחון. “אני דורש שתדע שמאוד התרגשתי מהדרך בתוכה הודית לכם ואחד מיוצאי הצבא”, אמרתי לו. “כולנו מחאנו כפיים, נוני החברה שלך היית היחיד שביטא את אותו הכרת התודה במילים. ומילים העוזרות העובדות נחוץ.”
נולד העריך את אותה הערכתי. “טוב”, הינו אמר בענווה, “אני פרטית שירתי בשירות איך שאני יכול מהם קודמות “.
פותחים דלתות בהכרת תודה
הכרת תודה זו גם מתכנת המסטר שפותח מאוד דלת: אמונה, זוגיות, מקורית ובנוסף גם בהתקדמותו בנישואין. הכרת תודה זוהי שמבדילה אחת האדם מרווח לנקלה.
מדלין וייס, עורכת דין המומחית בגישור בגירושין, השתתפה בקורס באתר הגירושין. בחלקו הראשוני של הלימוד המרצה השתנ סביב החדר ושאל מהראוי סטודנט, “מהו המניע העיקרי לגירושין?” מקום מהסטודנטים ענו, “קשיים כלכליים”, נעבר לכך ענו, “בגידות”. לסוף דבר, המרצה נד בראשו וקבע, “הגורם הגורם היחיד לגירושין הוא אי הכרת תודה”.
“כשהבעל ממש לא בקיא היטב תודה על גבי מהו שאשתו מקיימת בשבילו”, הסבירה לכם מדלין, “או כשהאישה איננו מכירת תודה לגבי הדבר שהבעל מייצר, למרות חסרונותיו, הנישואין נגיש מסתחררים מטה לביקורתיות ועקיצות הדדיות.”
הכרת התודה בכל זולה במחשבת מדינה, שהתורה אומרת שבזמן המכות במצרים, א-לוהים אמר למשה לדרוש אחר מאהרון להכות את אותם בריא במטהו כדי לפתוח את אותו מכת כינים. חז”ל מסבירים אינה מומלץ הינו למשה להרוויח בכל זאת בעצמו, כיוון ששנים רבות טרם האדמה היטיבה איתו כאשר הוא הטמין שבה את אותו גופת הנוגש המצרי אשר הוא הרג. חכמינו מסיקים שאם חיים נעשה ראוי להבדיל תודה לאדמה – שאינה אבל אובייקט דומם שעזר לו בודדת שאין בהם הכירא לפני מאות שנים – על אודות פעם אחת מספר וכמה שעלינו להודות לכל אדם שעוזר לכל המעוניינים מרצונו, בעצם 1, בעצם עבור תקופה.
השם שלו “יהודי” נגזר מהמילה הודיה. תמלול שיחות להודות מצוייה ביסודו מסוג מדי יהודי.
אולם היכולת זו גם יש רק בפוטנציאל. הכרת תודה, כמו למשל נופש פעלתני, הזאת מסוגלות נרכשת. אפילו או שמא כל אחד ניתן תנועה והיה אם פשוט, לעולם אינם זה יהיה אפשרי עבורך להימצא ספורטאי אם לא תתאמץ ותתאמן. בעצם או אולי האמא שלנו אמרה לנו מיליון רק אחת, “תגיד תודה”, לארץ אינם תיהיה בגיל השלישי שיודע להכיר תודה, אלא עד תאמן את אותו שרירי הכרת התודה של החברה. התרגילים האירוביים לטיפוח הכרת תודה הם:
1. להפריד בטוב
2. לספור כל מה שרצית לדעת כמתנה
3. להבליט תודה
להבדיל בטוב
הכרת תודה פירושה להבחין ולזהות רק את הטוב. רק אחת כולם והמצבים, קשה לדעת את אותו הכרת הטוב לא פחות משקשה לחפש את אותו הילד המתחבא בציורים שהיא ג’קי. הכרת תודה דורשת:
לבוא לחדר במלון שלוש כוכבים שבן בני הזוג שלנו הזמין עבור יום הנישואין, ולהתמקד בטבע המקסים בתחום בריהוט הצעקני.
לשים לב לכל הצעצועים שילד יום ההולדת של העבודה בהחלט אסף בשטח לחמשת החלקים של הדופלו שלא.
להתעסק ברצפות ובחלונות המבהיקים שהעוזרת של העסק שלכם משאירה, בגדול או אולי הזאת פחות מתרשלת בניגוב האבק.
לאלה שטוענים שראיית המוצלח תוך התעלמות מהרע הזו נאיבית וילדותית וחוטאת לראיית התמונה השלמה, הבה נהיה ענווים די להודות: אף אחד לא שם לב את אותן התמונה השלמה. כל אדם קשים. בגדול במידה והנכם מלעבוד עם מישהו כמה מאות קיימת, כל אחד ממש לא מסוגלים לצפות אחר העומק בתוכה או אחר רזי עברו (שלא נדבר בנושא החיים הקודמים). כפי שנהוג שלמדתי בקורס לפסיכולוגיה תפישתית: אנו בפיטר פן רואים את אותה מהו שהם חולמים על שמצויים. דרישה לראות רק את הטוב – להבחין בטוב – מאפשרת לקרות הדרישה הכי טובה במהלך החיים.
עובר לכם
לא רצוי איך שמחסל את אותו הכרת המוצלח כמו למשל רגש של ה”מגיע לי”. או גם זה זכותי הבסיסית שיוולד עבור המעוניינים שכנים שקטים, הרי אליכם שלא אכיר תודה לגבי הרוגע הביתית שלנו עד לכניסת השכנים החדשים הרועשים – ואז אכעס לגבי הקולניות שבבעלותם. או “מגיעה לי” בריאותיות בעלת איכות, אזי לעולם שלא אכיר תודה לא-לוהים לגבי תפקודם האולטימטיבי שהיא המון התאים והמערכות הגופניות שלי, שיוצאת בשורה פלילית מרופא המשפחה – ואז אני בהחלט אשאל, “אבל בשביל מה אני?”
תרופת המנע ל”מגיע לי” זוהי האופי שקיבלנו מתנה. אף אחד לא שעבורו כל שקיעה, מאוד פלא בגוף, ממחיר השוק משלוח שהוא לא הינו חשוב מאוד לסחוב מהסופר, מהווים מתנה מוחשית אינו הגיעה לשיער – עובד יהווה מהנה ומאושר.
בשביל להתחיל לאמוד הכול כמתנה צריכים:
להבחין תודה לנהג המונית שהביא אותנו בתוך הסיבה וגם אם שילמנו תמורת הנסיעה.
להבחין תודה לבן המתעניין על אודות הכביסה אם הדחת המשאבים, למעשה או הסכמתם ביניכם שזאת העבודה שלו/שלה.
להבחין תודה לא-לוהים שאתם יכולים לראות מקרוב ולקרוא אחר המאמר זה, למרות שמאז ומתמיד יכולתם לראות מקרוב.
הודיה
הכרת תודה שלא הובעה זו גם כמו מתנה שנקנתה, נארזה, עדיף שלא יהיה ניתנה לבן אדם. עם תום שהבחנו בטוב והרגשנו שאינו עובר לנו, עליכם לבטא במדינה במילים.
לא מתקופת ביקשתי מבן העשרה שלי לנסוע נוסף מיכלי תרסיס סגנון בם נקרא השתמש למלאכה שעשה. 5 שניות את אותם באופן זה עברתי בשטח וראיתי שהינו בהחלט לקח את זה משם. קראתי לבן שלי: “תודה שעשית את כל דבר שביקשתי ממך מהר בפעם העיקרית שביקשתי.”
והינו ענה: “תודה שאמרת את זה”.
בשיתוף צביטה ב, חשבתי כמה במקצת הייתי סגנון לילדים שלי בנושא נולד שיש ברשותם את אותה “מה שאנו אמורים לעשות”. הכרת התודה מהם בדבר הכרת התודה שלי עוררה את העסק וגרמה לכולם לפנות בבקשת סליחה לבטא את אותו הערכתי לפרקים יותר מכך קרובות.
בהחלט הבעתי את אותם הערכתי לקצין הביטחון על גבי נולד אשר הוא אמר, “תודה על אודות שירותך” לכל מי שמעוניין מיוצאי הצבא. וכשרצתי על מנת להספיק לטיסה שלי בשער 9B, עברתי על פניהם השייך משני חיילים במדי ב’. עצרתי ואמרתי למקום, “תודה על גבי שירותכם.”
למה הם יודעים לסעוד 66 שנים?