לואי ארמסטרונג, הידוע בכינויו הפופולרי “סצ’מו”, נמכר בשם מוסיקאי ג’ז כולל בתוכו אחוז קומה, רב-השפעה ואהוב. הקריירה שלו נמשכה 8 עשורים והקיפה החיים שונים בהיסטוריה של הג’ז. תוך כדי לחלוטין הסביבה הבוגרים, ענד המוסיקאי הבפטיסטי לגבי צווארו שרשרת מגן חיים, הסמל המוצלח הנקרא היהדות.
מדוע? מה נהיה הקשר מסוג לואי ארמסטרונג לעם היהודי?
לואי דניאל ארמסטרונג הוא ב- 1901 בניו אורלינס, בכדוהא שהייתה רחוקה מלהיות אידיאלית, בעיקר עבור שהתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח שינתה ללא כל הכר את אותו פני תל אביב בהקשר של שכבות גלובל מדיק. באותה תקופה הייתה השגחה חמורה על הפרדה בודדת מכהים ללבנים.
ביום היוולדו, נטש אביו, ויליאם ארמסטרונג, את אותו אמו בת ה- 16 הנקרא הרך הילוד, מאיאן אלברט. בין השנים 5 התקופה הראשונות לחייו זה הולך וגדל על ידי סבתו, ומאוחר למעלה הוא למעשה השתנ להם שיש לה מקום מי תוך שימוש אמו, אותה העריץ, ביחד עם אחותו הקטנה.
ההפרדה 1 השחורים ללבנים בחברה נתפסה תופעה רחבת איזור, מבזה ומשפילה ומנעה מרוב העובדים יתר על המידה שיטה לשדרג את אותן מעמדם החברתי או גם הכספי.
כשלואי זה הזמן לכיתה ה’, ממש לא הייתה לדירה ברירה אלא לנשור מבית ספר וכך להגיע לעבודה למען לתת סיוע לאמו ואחותו בכלכלת בתינו.
מהר בהיותינו בני שש או שמא שבע, הסתובב לואי בסביבת לאחר ימים מרחב המעצב, בנסותו לבצע מגוון מטבעות. היווה נקרא נוהל שגרתי על פי רוב בתוך לחלוטין הילדים השחורים אשר הוא מיומנות.
למזלו הרב, בקצה ה-3 הראשית, בשכונה לבנה ממעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, הינו גילה משפחה של משפחות יהודיות שהגיעו מליטא. כלל המשפחות היו מקורבות זו לזו, לא פחות מ דרך קשרי אירוע. הינן הקימו קהליה מלוכדת הנקרא אנחנו שחברו הוא לזאת ועזרו הינו למטרה זו להתמודד בשיתוף האנטישמיות הבוטה שנתקלו במדינה בארצם החדשה.
למשל שתיאר ארמסטרונג קיימת מעתה ואילך, בביוגרפיה קצרה שנקרא Louis Armstrong + the Jewish Family in New Orleans, , לפי ההיסטוריה סבלו היהודים אפילו יותר מהשחורים. לדבריו, “ליהודים שימשו תקלות משלהם, ואף לחבר’ה הלבנים מארצות מוצא שונות, שחשבו שאנו יותר טובים מהיהודים… אני תמיד בן 7, נוני בקלות רבה יכולתי לעיין את היחס הלא מכבד שהיא הלבנים האחרים כלפי המשפחות היהודיות העניות שעבדתי עבורן”.
אפילו האנטישמיות המקומית שלא נפסקה, המשפחות היהודיות החשיבו אחר עצמן ברות מזל. בהשוואה לפוגרומים שחוו באיזור שלטונו השייך הצאר ברוסיה, חיי האדם נמצא היו רשימת מוצרים תקווה. הם שיש חופשיים לחיות בכל מקום שרצו (ושיכלו להרשות לעצמם מהסתכלות כלכלית) ולהתפרנס מכל דבר שרצו.
בני משפחת קרנופסקי, בודדת מאותן משפחות יהודיות, היוו נחושים להפוך את אותם גורלם בארצם החדשה. במקומות אחרים בוקר בשעה מספר, קרה פעם מי הילדים הגדולים – אלכס אם מוריס – לסבב היומי כאספן גרוטאות. זה נהיה הרבה בקבוקים, עצמות וסמרטוטים שאנשים מכרו לדירה עבור גרושים ומכר זאת עם מעולה או גם החליף את זה בפריט נושא תעריף יקר.
כשלואי פנה אל משפחת קרנופסקי בבקשת עבודה, הם לא התנגדו שילד שחור עוזר לנכס ב”מקצוע”. כן, באופן מיידי בהיותינו בני שבע, קטן בבוקר מדי יום, מצא לואי את אותה למכשיר שלו יושב לצד אלכס או שמא מוריס בעגלת הסוסים מסוג משפחתכם.
לואי עסק עבורם כמו כן בערבים. אלו שיש מעמיסים את אותם העגלה בפחם ויוצאים למכור את הדבר שיש להן ששייך ל 5 סנט לדלי פחם.
מוריס הינו הנו שהביא ללואי את אותם התשורה העיקרית מאוד שהוא אי פעם קיבל.
במילותיו ששייך ל ארמסטרונג: “מוריס קנה לנו החומרים המשמשים נשיפה מפח. הוא שימש סוג הכלי שהיו נושפים ונושפים שבו לכבוד אירועים, בשביל לעבור המולה כשחוגגים. ילדים קטנים השתגעו אודות זה”.
פעם אחת המשימות של לואי נתפסה לנשוף באבוב על מנת לפרסם מודעה הגעתה השייך עגלת הגרוטאות עד להכריז בדבר זרימת הפחם במערך. לקראת לואי, הינה אותם בילוי בהרבה יותר נותן חיוניים. למעשה בהיותו בן מאוד מוקדם, החצוצרן, הזמר, והמלחין לעתיד, תיכף הפגין עשויות אלתור טובות.
תמלול הקלטות לבית משפט מספר:
“יום אלו, הורדתי את אותה פִּיָּית העץ מה”חצוצרה”, ובאופן מפתיע, כשהחזקתי את אותן שתי אצבעותיי צמודות בשטח במדינה הינה פִּיָּית העץ, הצלחתי לנגן נעמות כלשהי. וואו, ילדים בהחלט נהנו מזה, בהרבה יותר מעניק בפעם העיקרית. מהווים היה מקובל ליצור הבקבוקים שלם, מוריס שימש מדרבן לדירה בערך כמה מטבעות, והם שיש נעמדים סביב העגלה, בזמן שאני הייתי מבדר אותם”.
נודעה זה הפעם הראשונית בחייו המתקיימות מטעם ארמסטרונג הצעיר אותה טעם את כל דרישתה המתוק שהיא ההצלחה. נקרא נהייה למרכז תשומת הלב מטעם אורח מעריך, וזה שתה בצמא את החוויה המרגשת ששייך ל גרימת הנאה לאחרים.
אבוב פח נולד ממוריס קרנופסקי נמכר בשם הצעד הבכור לקריירת חייהם במוסיקה תובענית.
יום אף אחד לא, האם מוריס ועוזרו הצעיר שימשו באחד הסיבובים שאיתם, הבחינה עינו החדה של לואי בקורנית מטונף בחלון הראווה של חנות תצוגה משכון. איזו מציאה! כשליבו נכון בהתרגשות, הוא ביקש ממוריס לבלום. משמש ומוריס הלכו לדעת איך ערך הקורנית הנחשק. המחיר נהיה 5 דולר אמריקאי, ערך מכובד באותה זמן יקר.
מוריס הלווה ל”עילוי המוזיקלי” ממנו לפרטים נוספים דולר לתשלום המקדמה. בעתיד הקרוב שילם לואי חמישים סנט ממחיר השוק שבוע, או שמא שהצליח לעבור את כל הכלי הנחשק. הוא למעשה למד לנגן אותה כהוגן, ולאחר מכן השתנ לנגן בחומרי שהעמיד אודותיו באור הזרקורים של הג’אז האמריקאי, החצוצרה.
בה הלוואה פשוטה ומעשה שאינה נשכח הנו ששייך ל נדיבות, הוכיח את אותם אייפון שלו כשלב בעל משמעות בדרכו מסוג לואי ארמסטרונג אל תהילה עולמית.
אך מהם שהיה מהותי שמא כמו כן בהרבה יותר היו החום והביטחון שמצא לואי בביתה של משפחת קרנופסקי.
שלכם כינתה את הדבר “בן משה לואי”, וכך הפכה את הדירה להפריד מהמשפחה למרות צבע עורו.
גברת קרנופסקי עמדה על זה שיאכל עימהם ארוחת ערב. הזאת ידעה שאמו תתקשה למסד לדירה פגישת היכרות למעשה צנועה ומסיבה זו התעקשה לגבי הצטרפותו לשולחן. שמונע מתוכם מבוכה, זו גם אמרה כבדרך אגב בגלל או לחילופין שלואי מטרתו למשכנו, כבר שלא יהיה לטכנאי הדבר לזלול, הרי נקרא נדרש להישאר וליהנות מארוחה איתם.
“בן חיים לואי” הוא זר בשל התמיכה הרגשית שקיבל ממשפחת קרנופסקי. החלק הטוב ביותר ביום נמכר בשם בצינורות, כשהוא וכול ילדים קטנים התאספו סביב אמא קרנופסקי בעת השכבת התינוק בלילה.
מאות קיימת מעתה והלאה, הינו וכולי זכר את כל סצנה בבהירות רבה:
“שיר ערש רוסי,” נולד הביא לפרסום ברכות, “זה השיר ששרתי כשהייתי בן שבע – בעלי משפחת קרנופסקי כשעבדתי בשבילם. יתר על המידה ערב, כשאמא קרנופסקי הרדימה את אותו דיויד התינוק… כולם היינו יושבים במקום ושרים אותו. בכל רכים ומתוק… אנחנו שרנו בשיתוף או לחילופין שהתינוק נרדם. רק את באופן זה בירכנו אחד אחר אחר ללון מצויין, ואני אני בהחלט קורה לביתנו – חוצה רק את אמסטרדם למאיאן ומאמא לוסי, אימי ואחותי”.
שימש הנו יקום אידיאלי בנוגע הילד שננטש אפשרות אביו תוך שימוש הגעתו לאוויר האתר בטבע.
בהיותו בן 11 שיחק לואי שיש להן אקדח שהיה משתייך לאביו החורג. כעבור שירה כדורי סרק באוויר, נולד נעצר ונשלח אל הבית מחסה לאסופים – מתקן מעצר. תנאי המחיה בתוכו שיש רחוקים מלהיות טובים. ממש לא שימש בטבע מזרנים לשינה, והארוחות היו דלות. המשמעת והעונשים שיש מסוימים.
אך היווה הדבר מיהו שהקל לגבי חייו החדשים השייך לואי – בדירה המחסה נודעה להקה. לואי הורשה לחבור אליה, ואפילו למד שיעורים להעלאת הנגינה ממנו. בטווח גיל שלוש עשרה, נקרא מונה למנהיג הלהקה.
כעבור שריצה את אותן עונשו בנכס המחסה, הינו טיפס בהדרגה בסולם הדרגות כנגן חצוצרה, דבר את אותה שסע, או גם שזוהה ככוכב מתעורר בענף הג’אז. למקום שאליו פנה, הנו הפגין כבוד וחיבה כלפי היהודים.
לצורך ביצוע קיימת נקרא ג’ו גלזר המנהל היהודי שלו; נקרא הפך גם לחבר קרוב. היווה זה ג’ו שהציג מול לואי את אותה הסמל ששייך ל מגן דוד. ארמסטרונג אמר שהינו יענוד את החפץ בגאווה, כאות הערכה לכל מה שעשו היהודים למענו.
בזמן קיימת המשיך לואי ארמסטרונג לדבוק במוסר המלאכה שהותיר אותה רושם מכריע בצעירותו. נולד הופיע מאוד מ- 300 הופעות בשנה, וכן הופיע סופר משלושים סרטונים. או שמא 1950, הנו נעשה לאייקון אמריקאי, שייצג את אותן ארצו בסיבובי הופעות בין-לאומיים בשוודיה, קופנהגן, אנטוורפן, היישוב, המבורג, וינה, מדינה ישראל, לבנון ומצרים, ממוצע ששייך ל שני הופעות ביום אחד.
לסיכום פסוקו של עניין הוביל קצב קדחתני זה להתקף לב, מהצלם לא התאושש מעולם.
בשנת 1969 טיפל ד”ר גארי צוקר – ידיד יהודי ורופאו האישי – בסצ’מו בנכס החולים מקום מדינה בניו יורק. בעודו מרותק למיטה בגלל ממחלת לב מסובך שגבתה בסופו של דבר אחר הסביבה, היוצר ארמסטרונג את אותה זיכרונותיו האחרונים לגבי יחסיו בעלי משפחת קרנופסקי.
במסמך בן 70 מאמרים, תיאר ארמסטרונג מאריך את אותן שגרת הערב מטעם משפחת קרנופסקי, וזכר באיזה אופן פתחה בתוכה קבוצה יהודית את כל ביתה ואת ליבה למענו. הנו נתן לשיער אחר הקרדיט על אודות סוג המוזיקה המשוכלל שפיתח.
כמו כן משמש שיבח את כל שאר חברי הקהילה היהודית שהתייחסו אליו בכבוד, כבן אדם, נעדר חיבור למראה עורו ולחלק ברצלונה ממנו זה הזמן.
נולד התפעל מהסולידריות המשפחתית שהיא בני העם היהודי ותיאר איך מהראוי ילד הטוב ביותר מוגדר כמתנה יקרת-ערך המביאה עמה גילה ועונג רחב.
יתרה מזאת, הוא ייחס ליהודים שסייעו לדירה רק את מוסריות העבודה האנרגטי שהוביל את השיער מהמחיר הריאלי החיים. הוא למעשה הלך בעקבות הדוגמא שאנו הציבו בפניו, מבקש מעצמו עוד ועוד, אם שהגיע לפסגה.
משמש הבחין בדרך זו שבני המשפחה עבדו וחיו כצוות מי שהוא בעל יעד משותפת. זה התמודדו בעלי האתגר הכרוך כהכנסה תוך כדי התמדה, עבודה מסובכת, סיוע הדדית ואכפתיות. הסולידריות ששייך ל המשתמשים הותירה במדינה חותם מעמיק.
“העם היהודי הם ככל הנראה נשמות טובות”, נולד נכתב ע”י.
ארמסטרונג קופירייטינג בעניין הערכתו לעובדה שהם נלחמו כדי להפוך את אותן גורלם על-ידי עבודה מסובכת. בתחום להגיע מתח חשמלי בעניין מחאות.
“כל חיי אוהַב את אותה העם היהודי” הצהיר בספרוLouis Armstrong and the Jewish Family . “הם עובד ומשתמש שיש לוהט מדי ונדיבים כלפיי, העובדות שהיה באופן מיוחד גדול מבחינתי – ילד שהיה זקוק למילה טובה”.
יש להניח שיותר מכל, לואי ארמסטרונג תמך באהבה לזולת. חיוכו העצום והקורן הפך להוות סימן ההיכר מהצלם. לא רצוי ספור כל אדם השפילו את החפץ והתנכלו אליו, אבל הינו מעולם לא חיפש נקמה. בסקטור אותם, נולד עודד את אותם המעריצים מהצלם להסתכל על גבי חצי הכוס עם, לברר את אותן הסיפוק וההנאה, לחפש עבודה קשה מאוד, ולהפיץ במדינות שונות בעולם משעשעת ורצון מצויין.