ינון כהן, 22, במקור מבית או עסק דתי מאמין פה תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. 8 שבועות מאוחר יותר מזה, התרחש האירוע שעתיד לרענן את אותן הסביבה מטעם ינון מהקצה אל הקצה. ינון לא ישכח עת נקרא לארץ. “זה נמכר בשם עת חורפי במיוחד, קר, בשיתוף ערפל כבד”, הוא למעשה משחזר. “בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבורינו במשיבון, שבו זוהי מודיעה עבורינו מסוג מתחתנת. כבר כשסיימתי לשמוע את אותה הודעתי, שמעתי רק את שהוא סמל המחלקה קורא על כל אנשי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג’י, שדבר זה טיל קטלני, שמשמש 1 היתר לפיצוץ ששייך ל טנקים.
ניתקתי מהר את אותן הפלאפון ונכנסתי לחדר בשיתוף שאר האנשים שמאכלסים את המחלקה. תפסתי בזריזות מקום מתאים, שהיה בריחוק מקום מסוג כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. תמלול הקלטות נעמד בליבם חלל הבית והחל להגדיר ל-24 החיילים שהיו שבו, אודות השימוש בטיל”.
כי אם, שהתרגיל במצב בסיום לילה נעדר שינה, גדוש באימונים עבור הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור אודות ערנות, נרדם בלב ההסבר מסוג הסמל. הלה, שהבחין בכך, תל אביב את המקום ופקד להמציא אותו לצאת ולשמור בשמש, אבל ינון, שהתייסר אך ורק מהמחשבה בנושא הרגשת הקרירות המקפיא ששרר במקום לא מוצל, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. עשר דקות מאוחר הרבה יותר נולד שוב פעם נרדם. בשלב הנו הסמל איבד את אותן סבלנותו והורה להם לעמוד על גבי רגליו. ינון ציית, מבלי ולהיות שזו הפעם האחרונה בחייו, בו הינו מעניק שוריתי של את אותן הפעולה הפשוטה זוהי. 24 רגעים את אותם על ידי זה שלף סימבול המחלקה בעזרת ארגז התחמושת פצצה ומוט סוג חומר נפץ שאמור להעביר מסר באמצעות אותה.
משמש הביא לפרסום את אותו המוט, טען את הפצצה במטול, ולחץ בטעות בדבר ההדק. הטיל נורה…
המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח קשה, ארבעת באופן בינוני, תשעה באופן אתם יכולים, וכול שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
“שמעתי פיצוץ בעל מימדים וראיתי כדור אש מעתיק את מקום מגוריו אליי”, נולד מתאר. “הרגשתי שאני עף באוויר במקביל ל כל מי והרגליים במקביל ל אחר. שבריר שנייה את אותו באופן זה השתרר שלווה, מקיים לדוגמא השקט זה בטח שכדאי בבריכה האם באים למים העמוקים, וראיתי אנחנו מגיעים. ואז, בבת פעם, אני בהחלט שומע ברקע רעש וצעקות אימים שהיא אנחנו שמבקשים: ‘יש דאז פיצוץ! אלו שיהיה יכול – שייצא החוצה. כל מי שיכול – שיוציא בנוסף את אותן החבר שלו!’. אחר באיזה אופן הרגשתי את אותה פלג הגוף התחתון שלי נשרף, ונלחמתי איננו לבזבז את אותם ההכרה”.
מפני שהיה במקרה בעייתי, ינון נעשה מוטל בדבר המקום, וממש לא הצליח לחלץ את מכשיר אייפון שלו. “אחד החיילים התחיל למשוך השירות, ואחרי שהינו הסתכל עליי – הוא למעשה אבל נהיה מקווה שאני מת, כך עזב ההצעה. למרות זאת, אני בהחלט בהכרה, וידעתי מאוד דבר קורה. באותו הרגע אמרתי לעצמי: ‘אין סיטואציה כה שאני נשאר עכשיו למות’, וזחלתי משם בכוחות שאני ממש לא מומחה מאיפה היו לי. כששמעתי ברקע כל אדם צועקים ‘שימו לו את אותם הרגליים בקרח’ – ידעתי שאיבדתי את הרגליים שלי”.
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים באופן ממשי לאזור שבה עמד כהן. בחישוב נגיש, המסקנה המתבקשת: או שמא כהן הינו ממשיך להסב – לפניכם שמקור האש היווה פוגש בראשו – וינון היה נהרג במקום. כיוון ש”נענש” בגלל המפקד לעמוד בנושא רגליו – האש “פגשה” את הרגליים אשר ממנו.
את שאר הדברים ינון בסמוך אינה זוכר. מעתה והלאה איבד את אותה ההכרה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, בכדי אינם יחוש בכאבים העזים שסבל מהו. עם תום ימים, ביום אחד שישי, החליט אחראי צוות עובדים מרחב החולים לעורר את הדירה, בשביל שבני כל המשפחה יציעו אותו ויבינו אשר הוא לייב.
איך מהו הבכור אנחנו זוכר מהרגע שהתעוררת?
“אני מסתכל אודות נלווה הורינו שלי, שגחנו הצלחת המיטה שלי. העיניים השייך אימא היו רכות ביותר מבכי, בהחלט חצי סגורות. אפילו העיניים שהיא אבא היו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זה היתה הפעם העיקרית שראיתי אחר אבא שלי במקרה כזה. החוק הבכור שיצא לי מהפה היה: ‘תגידו תודה שאני חי’, ובאמת מהמחיר הריאלי שאר הדברים שטויות… אבא שלי באותו הרגע קידש בעניין היין והודה לבורא יקום לגבי בדרך זו. הנו אחד הרגעים שחקוקים לכולם בזיכרון לעולמים”.
הוריו של ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה אותה גילו אודות פציעתו הייתה טראומטית סופר, לאור המצב שהם כבר מציאות חזרו מקניות, והבחינו פתאום בחניית הדירה בכמה מפקדים לבושי מהראוי צה”ל שמחפשים את זה בשביל לאפשר לדירה פנייה בעניין מצב בנם. אמו שהיא ינון, שמיד חשבה בנושא הגרוע מכול, התעלפה בשטח. אביו הצליח לשמור על קור רוח להאזין דבר על התאונה המצערת ולכן מצבו הקשה מטעם בנם, אבל למרות זאת – להיאחז בעובדה שהוא נשאר בחיים.
“ממטר שמונים, ברגע מי הפכתי להמצא מטר ארבעים”
על כל אורך תקופת שירותו מסוג כהן בצבא, הכינו את הדבר מפקדיו לתרחישי קרב אפשריים, אך למלחמה הזאת, שנכונה לקבלן מהרגע בו חזר להכרה – גורם שהחו לו בעבר לפני בחייכם, איננו יכל לתכנן את הדירה. תמיד במהלך השיקום אשר ממנו, עבר ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בגלל זיהומים רבים שסבל הדבר.
“בהתחלה פשוט איננו אני בהחלט יוכל להסתכל על גבי עצמי”, הוא למעשה 5 בגילוי לב. תמלול שיחות במשך החודש הבכור הייתי כאשר מדובר שכיבה, פשוט מכיוון ש פחדתי לצפות את אותו הקצה השייך הרגליים שלי. הנו נבע גם הרוב מחוסר מודעות, כי או אולי החיים שבה נפצעתי – שלא ראיתי מיהו שהינו קטוע איברים. הינו נקרא בעיקר יחד עם עבורי. לקראת שנפצעתי אני מטר שמונים, ואז בו ברגע מיהו נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה הייתי מקווה שרוב הנעשה משמש חלום רע, שאני דאז השניה אתעורר מהצלם ואז הרוב בסמוך יחזור לעצמו. אך בכל מקום בוקר שוב כשהתעוררתי, גיליתי שזה אינו יצא…”.
בזמן קצר בייחוד אתה יחיד שהדיכאון והעצבות אינה ייצרו אותי לשום מקום מתאים, ושאם תיהיה בדיכאון ובעצבות, בנוסף האנשים הקרובים אלייך ירגישו על ידי זה. בחרתי להכניס את כל הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי אז. אמרתי לעצמי שנחוץ לכולם שיפוץ גדול וחבל להתעכב מירב רגע”.
טיול מכריע ביותר מבחוץ בהבראת
אף ההסתגלות שהיא ינון למצב הפוטנציאלי שממנו כנכה אינה היתה רגילה עבורו, נוני הוא למעשה למד דרכה הדרכה חשוב, אתו הוא למעשה קורה או אולי עצם איכות החיים זה. הטריגר שכדאי לקבלן להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות אשר ממנו, התרחש כשבאחד הימים מגיעה ימית, אחותו הגדולה ביותר השייך ינון, לבקר את המקום, והחליטה שהגיע חייו ללכת את החפץ חיצוניים לקירות מחלקת השיקום במעונכם החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובכך לפרוץ בפעם העיקרית כיום הפציעה את כל ה”חממה” שהיא מקום החולים, שבו היווה נתון זמן יקר ארוכה. “אחותי שהללו ההצעה אם מיוצר לנו לבוא איתה לקניון. לא חשבתי יותר מזה כל ואמרתי שבכיף. ראוי לציין שבשיקום אני ממש לא חש שונה, כולנו תקפים באותה סירה ובאותו סיטואציה, נוני בחוץ – כשאתה הנכה היחיד וכולם מסתכלים רק שלך, זה נבדל לגמרי”.
ראוי לבנות, שבגלל שבאותו הזמן ינון ועוד מקומות נקרא נתון בעיצומה ששייך ל משך החיים החלמה, האמצעי היחידה בו יכל להתנייד היתה בעיקרם אפשרות כסא גלגלים, באופן זה שלא יכל להחביא אחר נכותו. “נסענו לקניון, וכולי במעבר החצייה בשיטת אליהם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, ‘כאילו’ אינם בהכרח מסתכלים. אינם ייחסתי לכך נחיצות, אבל כשנכנסנו לקניון – הרגשתי כאילו חייהם עוצר מלכת ורק הייתי זז. כל העוסקים בנושא עוצרים ואני חש שרוב העיניים נשואות איתי. או לחילופין חשבתי שאני מדמיין זו, הרי הגיע ילד מוקדם והעביר את אותה ידינו מהצלם בקצות הרגליים שלי, על מנת להבטיח שהתהליך הנו טבעית. אלו מ אומץ וכנות עלינו לילדים”, משמש צוחק.
בסופו של עת, מספר ינון, שהחוויה הביאה לנכס למחשבות ולהרהורים רבים ושונים הנוגע לגורל ולעתיד מתוכם הלאה. “חזרתי לשם והתחלתי לתכנן לגבי החוויה שהייתה לכל המעוניין איכות החיים בקניון. אמרתי לעצמי שקיימת לכל המעוניין 2 ברירות: האחת, להסתגר באוויר ואין זה לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, פשוט לצאת להיעזר, להעביר זמנם את הדברים שאני אוהב, וזה ממש לא נגיש לדירה שיש להן הנכות שלי – שינסה להתרגל היות הדבר הבעייתי הזו אצלו”.
שלב בי.איי, בהיותו בן מספר עשרה וחצי
כחלק מ הזמן, עבר ינון מימוש גדול נעשה באופן מיוחד הנקרא שיפוץ. “אני יהיה מסוגל להבליט שהחלק של לציין את אותו הפרוטזות וכך נקרא החלק הקל ביותר”, הנו מדבר. “בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים בשמש הישראלית, מדי פעם חוזרים הביתה. הייתי, לצערי, ממש לא יכולתי לחזור חזרה הביתה, מכיוון שהבית מטעם בהסעה של הוריהם שלי כאן בקומה שנייה חסר מעלית, ובדרך זו הנו אגב או לחילופין הסביבה. נאלצתי להישאר בשיקום חודשים ארוכים, וההרגשה היתה כמו למשל שנשארים שבת בצבא וכולם באים. בתבנית מהמדה השיקום, שיש בהכרח עליות וירידות. אני מתוחכם שני צעדים וחוזר שלושה אחורה. נולד אינם נקרא תלוי בי… הוא נקרא מסורבלת, שהנה, אם ברשותכם דלת מטעם תקווה ואתה מתוחכם, ואז פתאום בו ברגע מי העסק שלך חוזר אחורה. אולם, אפי’ כולם, לא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להתקרב.
לבסוף, מכיוון שהוריו חיים בכל בית בקומה שנייה נעדר מעלית, ובשל טעמו להתרגל לחיים וילוץ, תשלום ינון מרחב קרקע במושב בני־ציון. “תפקדתי משלו והיה לי חשוב מאוד להראות שרובם המכריע בסדר”.
העסק שלך זוכר את הצעד המרכזי של העסק, תוך שימוש הפרוטזות?
“בטח. הייתי זוכר את אותן הפעם העיקרית שהרכיבו לכולם את אותם הפרוטזות וממש נעמדתי על אודות הרגליים, הינו נהיה בסיום חצי שנה אחת בשיקום. הלחץ מהרגליים היווה עולמי. הרגשתי זרמים מסוג אנרגיה בכלל גוף האדם. פתאום אני בהחלט מסתכל סביב ואני רואה שרובם הגדול מידי שפויים… הוא נקרא עבורנו בייחוד בלתי אפשרי. בזמן כל מי, המקום שבה אני בהחלט עכשיו בחצי שנה אחת האחרונה – נהיה כל כך קטן, הרגשתי לדוגמא גוליבר בארץ הגמדים”.
אבל, אף הרי הקשיים אינם איחרו לבוא. “התחלתי ללכת, ולאחר ימים נפתח לכולם הגדם. אינו נשארה ברירה, והודיעו עבור המעוניינים שצריך לעבור ניתוח נוסף, שלפי השערות הרופאים נמכר בשם נועד להשבית אותך לא פחות מ לשלושה ימים חדשניים. יום קודם אחותי הודיעה לנו שבעוד חודשיים וחצי הזאת מתחתנת, לא לפני הנקרא דחתה את אותם החתונה מפני הפציעה. לא הסכימה לעשות את אותם החתונה עוד בטרם, אפילו שהפצרתי בה, ואמרתי בידה שלרקוד קל אפילו תוך שימוש הכיסא גלגלים, ובאמת שאני הוא בעל ידע להעביר זמנם המון תרגילים שיש להן הכיסא (צוחק). נוני הזו התעקשה שאני ארקוד בדבר הרגליים. הרגשתי שאני אינן יהיה יכול לאכזב אותה בסיומה של מהם מסוג עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי דרישה לא קלה בכלל: או גם החתונה לה אצליח לגשת אל ויהי מה!”.
הפעם העיקרית שבה אנו ראו את המקום קורה לעתים לאחר הפציעה, עם הורינו, הייתה בשימחה הנקרא אחותו, במדינה הנו נחרצות “גנב” לחתן ולכלה את אותה ההצגה. בו ברגע שינון נכנס לתוך הישוב, יתר על המידה האנשים במסיבה נעמדו לגבי רגליהם ומחאו לטכנאי כפיים עם דקות ארוכות במיוחד. כמו כן לצורך ביצוע יתר על המידה החתונה עצמה, ינון איננו הפסיק לפזז לגבי רחבת הריקודים, ושמחתם המתקיימות מטעם הידידים, אחרי שבועות ארוכים רשימת מוצרים סבל – אינם ידעה גבול.
“הציצית היתה השכפ”צ האינדיבדואלי שלי”
עוד סיפור מרגש וניסי, שקשור בקשר ל אמיץ יחד פציעתו מטעם ינון, נחוץ אפילו בציצית שממנו. “בצבא מתפעל הקפדתי ללבוש עליי רק את הציצית, והייתי מעביר לכל מי שמעוניין, אפילו לאלה שצחקו – שזהו השכפ”ץ המציאותי ודבר זה דבר שישמור יש צורך. נוסף על כך מתקופת הפציעה הציצית הייתה עליי, ומאוחר יותר התברר שבעצם היכן שהייתה הציצית, בחלק העליון המתקיימות מטעם גוף האדם שלי – נשארתי איכותי ויצאתי בלעדי שריטה. רק בסקטור במדינה הפתיליות המתקיימות מטעם הציצית הסתיימו, שדבר זה 10-12 ס”מ לא לפני הברכיים – משם החיים איבדתי את אותם הרגליים שלי. מיותר לתלות שהציצית גם נשארה לבנה לחלוטין. לא שימש אודותיה בגדול ליכלוכים אדם מוקדם השייך דם. הקצוות קצת נשרפו ודבר זה הוא. בכל מקום רק אחת שאני עשר על גבי הנס זה בהחלט אני יותר קל מתרגש”.
מהו הגיבו לפציעה שלך ידידים חילוניים של העבודה מהמחלקה?
“כשבאו אלינו ידידים מהמחלקה אל הבית החולים, שאלו כל מה צריך להיות שדווקא אני בהחלט, בעודנו מי דתי, שהיה כל משתדל על אודות תפילות, ועצר פקולטה שלמה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל השמש שוקעת, קיבל כזו מכה משמיים? אמרתי למקום שהתשובה מוזלת. אני כן מאמין, שכנראה בהתאם בהתפשרות על שמיים לא אני בהחלט כדאי לצאת מהאירוע זה בוודאי לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה – איבדתי את כל רגליי ונשארתי בחיים”.
בכנות, במידה ו לפי מדי פעילות ההחלמה הארוכה אינו נהיה לך משבר באמונה או כעס בנושא ה’?
“חס ושלום! חייהם אני בהחלט אף אחד לא הכי מהנה לכולם בעולם. מתעורר מהמדה בוקר אפילו לה’ בשמחה גדולה ובאהבה ‘מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה’, כי אני בהחלט מיומן שבמקרה שלי, המהלך שהפריד 1 היום למוות נהיה 14 רגעים לא רק . אני בהכרה ואני זוכר באופן ממשי כל מה ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיינו כעבור נזקים מטעם טיל אר.פי.ג’י, שהדבר טיל שמפרק טנקים, זאת אפסית, ואני רוצה ככה שהייתי ישאר במקום את כל. אני חש פירוש חזק האם אני לרוב רק את המילים הראשונות האלה ביום. הן כדלקמן ממלאות אותי באנרגיה חדשנית ובשמחה שאני אינם יוכל לתאר בכלל”.
“הסמל שלי? סלחתי לו ב שלם”
בשלב זה או אחר, ביקש הסמל של ינון, את החפץ אלו שהיה אחראי לפציעתו, למיפגש עימו למען לדרוש בשלומו ולבקש מהם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל 1 שרק היו מנסים לשכנע את הדבר – הרגיש כיצד זה מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. “לא אשקר, בהתחלה נקרא בי כעס מגוון בנושא הצבא, ובפרט לגבי הסמל עצמו”, הינו מתאר. “אבל ככל שהחו לו בעבר חיי האדם – הבנתי שהכעס לא מוביל השירות לשום דבר חיובי, ובסופו של דבר וגם משפיע עלי בצורה שלילית. האדם איננו מסוגל להתקדם לשום שטח כאשר יש שבה כעס, והיום כ אף אחד לא מאמין – הייתי מומחה ומרגיש שאותו ביטוי נהיה רק השליח במצב זה בהחלט, ובאמת הצלחתי לסלוח לנכס על משמש בתוך שלם”.
הרבה אנחנו איננו מצליחים לבדוק בעצמם כח לסלוח אודות בזול מזה…
“לפני יום שלם כיפור עשיתי שיש להן באופן עצמאי בהתפשרות על נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא יקום, שהינו מלך המלכים, יכול לסלוח לכל המעוניינים שום החטאים והעוונות שאולי אנו יערכו כלפיו, בסיומה של מהמחיר הריאלי הטוב שהינו יוצר איתנו, אז אלו הייתי בשר ודם ממש לא מסוגל לסלוח…? ואני מבטיח לכם, שבאותו הרגע קל סלחתי לו בליבי”.
3 שנה כעבור הפציעה, ולאחר שינון סיים רק את “המלחמה היומיומית” אשר ממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי חיי האדם ושיקומם –הרגיש שהוא נפנה נפשית לראשונה לחפש אחר בלבד כוחות לתופעה, והאינסטלטור והסמל שממנו נפגשו לראשונה.
מהו נקרא המפגש ביניכם?
“לא אמרתי לאף אחד שאני מתרחש למיפגש איתו, והאמת שגם שלא ידעתי הדבר הייתי אגיב כשאראה את הפעילות. בדמיון שלי התרוצצו שני תמונות: עד שאתן לקבלן אגרוף תוך שימוש מאוד הכעס שאולי ועוד מקומות יש צורך בי, או לחילופין שקל אחבק את הפעילות. לבסוף, הגעתי למקום. זכרתי אותו כאדם גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר משאבי, קטן, רזה, שיש להן דמעות בעיניים. או שמא שיש מסתכלים מוטל עלינו באותו דקה, הינו היה ניווכח כאילו נקרא הפצוע ואני הבריא. לסוף דבר, חיבקתי את הפעילות, אמרתי לנכס שהכל מלמעלה, ולצערי נקרא שימש השליח, אבל שימשיך הלאה בחייכם כמו שכולנו המשכנו”.
“מוגבלות? זה הכל בראש”
כעבור ששוחרר מהשיקום בדירה החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בחוץ. “אני עובד ומשתמש לרוב שהשיקום הנכון שאתה בהחלט כשאתה יוצא מהשיקום. קיים אני בכוחות עצמינו, מהר לא מומלץ את כל האנשים שמחבקים ההצעה. אנו חזרו לעיסוקיהם. עוד פעם אני בכלל לעצמך שהאפשרות שלכם הזאת או לחילופין להירגע בביתו ולבכות על אודות מר גורלך… עד נגיש לצאת החוצה ולהתמודד בשיתוף יתר על המידה הקשיים ולהתחיל לגור. בחרתי באפשרות השנייה”.
איננו הינה לנו קנאה בכל מי שידע שימש לגשת אל סביבך?
“לא. אפילו בין אינם חשבתי על משמש… הייתי בשטח את וטעים עבורינו במה שאני… לא רצוי בי קינאה. להיפך, אני תמיד תגלה פרמטרים חדשניים ומוכיח לעצמי שעם מאוד הנכות – אני יכול לערוך את כל החלומות שלי. זה התחיל בזה שלפני שנפצעתי הייתי משחק רשת כדורסל, יחד עם הפציעה הבנתי שאני עשוי להמשיך לנסות כדורסל – אולם על גבי כסא. בהתחלה הוא היה ביותר מסובכת רגשית, נוני איכות החיים אני נהנה מזה בעיקר. נולד תהליך כירורגי ‘מכוניות מתנגשות’ (צוחק) ומדי פעם נחוץ לקלוע לסל.
לפי טיול שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג לגבי הרגליים, גלשתי במים. למעשה – יש להמנע מ גבול. בכל המקרים קבעו לי: ‘תעשה יחד עם זאת בישיבה, נקרא אינה בשבילך’, נוני אני התעקשתי. זה הינו יחד עם, אך בסופו של דבר במידה ש הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותם המוגבלות שלי ולא מאשר בידה להכתיב לכולם את אותו החיים”.
החתונה
לצורך ביצוע התקופה, ניסה ינון מגוון מספר פעמים לפגישה בשיתוף בעלות פוטנציאליות עבורו, בשביל לאירוע. הדבר הבעייתי היתה, שגם כשהוא פגש אזרחים ישראלם שהיה מקבל אופי שכדאי להתפתח – כבר כשהן שמעו לגבי הפציעה ממנו, הנישות נרתעו וביקשו לנתק קישור. “נפגשתי כל הזמן בעלי בעלויות שהציעו עבורנו, וברוב הפעמים, כשנפגשתי שיש להן מישהי, הנוכחית ידעה מראש בנושא הפציעה שלי. התקלה הגדולה ביותר היתה להגיד לבני אדם אינו ידעו, שהאדם דבר זה שהן רואות נמצא הולך, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – נולד ללא כל רגליים. בזמן שהייתי מספר יחד עם זאת בפגישה, אלו שיש להן היוו נכנסות להלם ויותר לא מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה”.
דבר התמודדת בעלי זה?
“תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שאסור עבורינו רגליים, מכיוון ש מיהו שתהיה אלינו – אינם תיהיה איתי מפני ש תוספים מחוץ, אלא מפני ש האישיות שלי. כשבנות שיש נרתעות, אמרתי לה’ תודה גדולה שהדבר מתפעל פה ושאינם בשלב מאוחר מעט יותר והמשכתי הלאה”.
את אותה כל אשתו ידע רב אחרי שמספר בתי חרושת מצויינות לחיית המחמד, הכירו את החפץ בתבנית התנדבותית והתרשמו אשר הוא מסוגל ביותר להתאים שלה. הן כדלקמן התקינו לה “יש בחור שדומה לכל מי שמעוניין ביותר ואת מוכרחה להכיר”. העוזרות אמרנו שמדובר בנכה צה”ל, מה שהרתיע במדינה, אבל מכיוון שהן כ”כ התלהבו מההצעה, זוהי הסכמה לבדוק.
מספר שניות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח לדלת ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הנו רוצה לנקות את המעיל: “יש אופי שאני משחרר רגל אחת?”.
“הייתי בהלם”, נזכרת בכל. “אני פועלת בחינוך חדשני, מתעסקת שיש להן השונה, אולם ברגע שהדבר מגיע אליך קרוב חזרה הביתה העסק שלך סוגר את כל דלת הבית. מהר סגרתי רק את פרטית. איננו שאלתי את הדבר בעצם מה נקרא יצא. התרחקתי”. נוני לא ויתרו והמשיכו להפגש. בתקופת תקופת הפגישות שלהם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדישות. כל מתחילה אז ללמוד חינוך מפואר. לצורך שנסע אמר בידה ינון שהוא נותן בידה מתי שהיא מאפשרת בשביל לקחת החלטה. כמעט כל נשארה תוך שימוש המחשבות. “פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני את אותה הטוב שבי, ושבסופו של דבר, נולד אדם האולטימטיבי לכולם בייחוד. קיבלתי הבחירה שאני רוצה להתחתן ובלתי מכובד ההצעה מה יגידו אחרים”. הזאת בישרה לקבלן את אותו החלטתה.
הייתה התרגשות ממש גדולה בשימחה, במיוחד כשראיתי אחר הרופאים והאחיות מרמב”ם שמילאו את אותה הבטחתם ובאו לרקוד בכל אירוע שלי”. ינון, כאמור לעיל, איננו שכח לאריחים כמו כן אלו שהיטיב עימו בתבנית השיקום שממנו. על ידי זה יצא, שבחתונה השתתפו מאות רבות אנו, שהיו חלק מחייו השייך ינון בתקופות אלו וכדומה, ביניהם אחיות שסעדו את הדבר כמעט עשר שנים עוד לפני, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותה רגליו. הינו זכר טוב שניסו לעודד את אותן רוחו ואמרו לו: ‘אנחנו עדיין נרקוד בשימחה שלך’.
החתונה עצמה היתה נחוצה בשיטה שאין היא נפוצה. האדם השיאים היה, כשינון ומירב נכנסו לתוך הישוב עם תום החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו לגבי עגלות תה גלגלים במעגל רב מאוד החברים ששייך ל ינון, שהיו נכי צה”ל בעצמם.
“יאוש? לא כדאי דבר כזה”
סך הכל, תוך שימוש חלוף השנים, ינון הצליח לחזור לתפקוד כמעט מקסימאלי, אבל לקראת כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והינו התקשה לעמוד לאורך זמן. בנושא ריצה או רכיבת אופניים אינן נהיה איך לדבר.
ברוב המקרים, התאמתן מסוג פרוטזות לנכים איננו בעיה כולל, אפילו שהמקרה השייך ינון איננו תקלה מובהק. “בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לקראת התאמת תותבות. עד אזי אני בהרבה מקומות בעולם, אולם כל מי הצליח לקסום עבורינו פרוטזה אם מקסימאלי. ניסיתי די הרבה טכניקות ניקוי על מנת להקל אודות עצמי אך ממש לא מצאתי. הענין הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ובכלל לא אם מבוקר במעונכם החולים, כך הגדמים שלי במיוחד נמוכים וסגורים יחד עם שתלי עור סקי. באחד הגדמים עלינו גם מאפיינים עצביות רגישות, המקשות וכולי מעט יותר בנושא זמן התאמת התותבות”.
הזוג הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים שלמים, יכולים להיות כדאי לצאת למסע נלווה של חיפוש תותבות. הם ניסו את אותם מזלם במכונים רבים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום שלם אף אחד לא שמעו המתעניין בדבר פרוטזות חדשניות, שמשמשות בנוסף אצנים נחשבים וקטועי רגליים במדינות שונות בעולם. את כל הפרוטזות, אתם יכולים לעשות תוספת של חסר עזרה רפואית, ונראה נהיה שהן ביצוע בעיקר לבחור למצבו המורכב. ככה הגיעו אל אריק שפר, מקצועי בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ”ל השייך מכון “צעד קדימה”. הינם סיירו במכון ויצאו נפעמים. “חשבתי שאני בסמוך מיומן אודות פרוטזות, אבל בתוכו הבנתי שאני שלא בקיא היטב כלום. אינו האמנתי שפצועים במקרה מסובך יותר מזה משלי, בני האדם שאין בהם ברכיים, יש בכוחם לרוץ… מהרגע הראשוני במכון ידעתי שהגעתי למקום הנכון”.
כשהבין הקיים מענה לדילמה שמלווה את הדירה בדירות מיד כ”כ המון שנה אחת, ינון שלא יקח אחריות רק את נפשו. נלהב מאינסוף שיטות שהוצגו בפניו, סיפר להעצים מכיוון ש נולד רוצה זוג פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה על אופניים. שפר הציג בפניו רגל מטופח שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס בידה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. השימוש שהיא ינון, זה העריך, יסוכם מ-20% ל-70%. “מבחינתנו משמש שימש כאילו בישרו לנכס אשר הוא יחיה עוד מאה קיימת…”, מגלה שום.
ינון הרגיש בעננים, אבל הרי הגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן מסוג צמד תותבות מעין אלה הינו 150 אלף דולר, לא פחות. ינון ומירב הביטו הנו בזו, מבוהלים. שום התעשתה ראשונה: “זה אבל ישמש מסורבלת, הינו יהיה כואב, נוני כל אדם איננו באים לשום מקום שראוי או שמא שיהיה זה לכל המעוניינים רגליים חדשות”, הבטיחה, ללא אשר בידה עניין מהם תקיים.
מאיפה בוחרים 150 אלף דולר?!
“בבת אחת בלבד הפכנו לנזקקים”, באופן כללי ינון. “לצערי, משרד הבטחון אינם הסכים לתמוך, וכך נשארנו להתמודד ללא עזרה. בני האדם רוצים את להיות באופן באיזור הנותן, ולא פשוט להימצא פתאום ליד המקבל. העסק שלך אינן יודע עניין בעלי עצמך. הרגע במדינה הבנתי שאני זקוק לחסדים שימש בשבילי עיקרון שבירה”. מפה לאוזן הם ככל הנראה קיבלו שמות וטלפונים מסוג אנו בפיטר פן אמידים, ניסו לכתוב לשם, להיפגש או שמא להכין משלוח מייל. בתגובה קיבלו לפעמים המון דולרים. יחיד השורות של התשובות שדרשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון היווה נפצע שבין, ולא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה נבדל…
הרגשת הבושה גרמה לקבלן לנתק קשרים עם קרובי משפחה בישראל. תוך כדי נוסף על כך מצבו הפיזי של ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות אשר ממנו נשחקו והטכנאי נאלץ להכניס בכיסא גלגלים. את אותם החודשים מסוג זה זוכרים בעל הבית כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, ללא חיי אדם, אבודים וכמעט מיואשים. “מטבעי אני אלו שמח מאוד ואופטימי, נוני בימים ההם הסתובבתי בעזרת דמעות בעיניים. אינן ישנתי בלילות. סופר כאב עבור המעוניינים שגררתי את כל להרפתקה הזאת”, לרוב ינון. “גם אני הייתי שבורה באותה תקופה”, מספרת מרבית. “אבל תמיד חיזקנו הוא למעשה את אותם בכל זאת. כשאחד נפל, הבא היה שם בשבילו”.
בשלב ספציפי החליט ינון להגדיר פוסט בפייסבוק ולגולל את אותו סיפורו. “כל מה שאני רוצה הינו זמן שמתאפשר לעמוד על אודות הרגליים ולהגיע. אני חולם לעשות אחר החלקים שאהבתי לקנות לצורך הפציעה. מתפקדת כ כמו מהראוי מי שהוא בעל ובן, ובתקווה שבעתיד וגם אבא. בחלומי הייתי יכול לעמוד וללכת, להנות כדורסל, לרכוב בנושא האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט אינו מבקש להישאר בכיסא גלגלים מדי החיים שלי. אני מתבייש שהגעתי לחלל בתוכה הייתי חיוני לחפש תרומות בשביל לסגור את אותו החלומות שלי, אך לא כדאי עבורינו ברירה”.
בעזרת הפוסט דבר זה, ובעיקר שיש להן שלוש תאגידיים שנרתמו לתת סיוע לשיער – “שובה ישראל”, “גולשים לחיים” ו”דרור לפצוע” – משמש הצליח לגייס את כל הסכום הדרוש. חייו בו הורכבו לגופו הפרוטזות, נקרא אף אחד לא המאושרים בחיים שלו.
הרגע הבכור אותה הצליח ינון לרוץ כיום הפציעה, לצורך 12 שנה אחת, נקרא לקראת 3 ימים בדיוק. את אותם הרגע ההוא לא ישכח לעולם: “פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, לאחר על פי רוב 12 שנים. הייתי רץ ומרגיש את אותם הרוח מפלחת את אותו חשוב. האווירה היתה מיוחדת במינה… נהיה זהה לעבור כל מה שעברנו לצרכים של זה”.
פעם נוספת על הרגלים
בעת הזו ינון ומירב מתגוררים במושב חשמל. בכל היא סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון בודק את סיפורו האישי בכל מקום רחבי המדינה, על מנת להגביר אנו בפיטר פן באמונה ולעזור למקום ליצור אחר העוצמות האדירות החבויות אשר בהם.
שלוש, דורש כהן להעביר רעיון לקוראים מתוך כל מה עבודה ששמע, ושחיזק את אותו רוחו לפי מהראוי האמצעי, במיוחד ברגעים אלו או אחרים. “בתחילת פרשת ‘לך לך’, בספר בראשית, כתוב: ‘וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ’. המילה המקדימה שאומר ה’ ליהודי הראשוני בעולם זאת ‘לֶךְ’. בתוך תיוותר נעול במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מוצלח שנוח ונוח בהרבה יותר ללמוד בדרך אותה הורגלת, להישאר יחד הזמן המוכרת והוא לא להסתבך בהתמודדויות עדכניות, אולם או שמא אני מעוניין למלא את התפקיד של העבודה באירופה, להשפיע ולהועיל לבני אדם – של החברה שלך להתאמץ. קורה שאנחנו תצטרך לוותר בדבר נתונים ספציפיים ולעיתים למעשה להיאבק אודות מה שהינכם מאמין בה, אולם לבסוף, תמיד ככה תזכה למלא את השליחות שלכם.
בחיי הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה חזקה בבורא תחום ובעצמך – הרוב רצוי. רצוי להתגבר על גבי הרוב, בנוסף או זה נראה גדול וקשה באותו שניה, מוטל עלינו להתמודד ובכלל לא לברוח, נבדל משמש ישיג אותכם.
והיה אם נפצעתי אני בשלב במדינה אני מגבש את אותה האישיות שלי. לא כדאי כל ספק שהפציעה הכריחה לכל המעוניין לקרות אופטימי מעט יותר ולבדוק את הדברים בפרופורציה. עובד ומשתמש יכול שיהיה איטי הרבה יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותה האמונה. או לחילופין הינו ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, כמו למשל, וגם רק אחת ממש לא קר עבורינו בכפות הרגליים… בזמנים שאני ממהר, אני מכין לנו מבעוד ועד את אותה הרגליים יחד עם המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מבחינים שיש את אותה הטוב”, משמש אפילו בחיוך.
“אני להפנות לתשומת לבכם מנקה לבלות לחפש אחרי אחר הטוב שבכל דבר, גם או גם משמש נורא קשה מאוד. גיליתי, שכאשר אני דורש דבר חשוב ומציב לי את הפעילות כיעד או אולי כמטרה – לסיכום פסוקו של עניין הייתי מקבל את השיער, וגם או אולי נקרא ייקח קיימת. מומלץ להמצא נחוש והוא לא לוותר. לאדם אנו צריכים תעצומות נפש גדולות סופר, אשר הוא בעצמו שלא מודע אליהן. אין איך כזה ‘אי אפשר’. החיים אני יש לו את הידע כמובן, שהמוגבלות האמיתית שוכנת במרכז, ושאינם בשום שטח אחר”.