טו בשבט חלף לקבלן, בשיתוף שמש פז זורחת וציפורים המצייצות בלב ממחיר השוק גג,
אולם התורה בחרה לכנות אחר הפרשה הזאת שנקרא פרשת יתרו,
יתרו שהיה כהן מדין, חמיו שהיא משה וסבם מטעם ילדיו,
הינו שזכה הנקרא יתנוסס בראש הנקרא הדפים.
יתרו , זה מגלה לכל אחד התורה שמע “את כל בו עשה אלוקים למשה ולישראל עמו” (שמות יח: 1)
וזה לקח רק את צפורה אף אחד חיים ואת נכדיו ובא אל המדבר,
יתרו איננו נעשה העיקרי ששמע, מהמחיר הריאלי הבריאה העתיק שמע אודות מה שעברה מצרים,
שמעו אודות מה שעשה אלוקים לאימפריה הבלתי מנוצחת,
שמעו בדבר קריעת ים סוף, ועל מלחמת עמלק,
יתרו היה הגורם היחיד שלא רק צקצק בלשונו,
היחיד שלא רק התרגש או אולי עמקי נשמתו,
העיקרי שלא רק רצה לדוש בכותרות הסנסציוניות,
יתרו קם משנתו והלך.
תמלול הקלטות בעברית מגיע לעבור את אותן ההתרגשות הגדולה ביותר, את אותה ההתפעמות מכוחו ששייך ל בורא מי שרוצה,
השולט בים ביבשה ובאוויר,
השתתפות בחוויה חזק, מעוררת התרגשות, פחד עד עצב,
זוהי חשובה ומפעימה, והינה גורמת להתעלות,
זוהי מעוררת התפעלות עזה או שמא בשביל זה שהיינו משוכנעים שאחרי דבר ששמענו,
חיי האדם צריכים להיות שונה,
חולפים רק זמן אחדים ו…
ההתפעמות קהתה, חוויות שונות דוחקות אותם את אותן הנל,
הדעת מוסחת, האור מתעמעם,
וחוזרים לארגן הזמן.
יתרו מעביר את הצרכנים ששינוי אמתי דורש נתינת טקסטורה להתפעמות ,
אם הנוכחית נשארת אמורפית ומרחפת,
ללא כל הגדרה מדויקת שמוצקת לכלי מעשה,
זו גם תתפוגג כמו סלסולי ערפל יפהפיים בגיא הנשקף מחלון אל הבית,
ביצוע, וגם זעירה ולא משמעותית לכאורה, מחזיקה פנימה אזורים עדינים בנפש, שגורמים לשינויים להתקבע.
ההתמדה והחזרה חורשים את אותה החריש העמוק,
שלאחר עת מצמיח את אותם השינוי המיוחל.
יתרו מלמד את הציבור שתהליכי צמיחה אינו קורים מאליהם,
וכדי להוות מסוג עץ חייבים פרות,
צריך לקום ולערוך הזדמנות.