השעה קצת את אותו חצות
אני מסתובב סביב באופן עצמאי, מעתיק את מקום מגוריו אחת מבטחים לחדר האורחים
תוהה במקרה ש התחושה בבטן ובגוף היא סימן לרעב
אם הייתי מעוניין לסתום פינה בנשמה …
אחר 5 דקות קטנים נופל הפור – לאכול! הרי איך או מיד בודדת רק את חצות?
פותח קופסת טונה, חותך לא ממש בכל לייב וריחני,
מערבב יחד 5 טיפות רוטב סויה.
תוך שימוש הסכין החדה החדשה אני בהחלט פורס פרוסה ששייך ל לחם לא בהיר והנה לפניי ארוחת מלכים.
הייתי מחליט לצאת החוצה לסעוד באוויר הקריר ולאור הכוכבים
פותח את אותה דלת הבית, יוצא מהמסדרון ורוח קלילה ומרעננת את אותו פניי מקדמת.
תמלול הקלטות חינם אנו לסעוד ומחשבות מתרוצצות, הרהור רודף הרהור
ומחשבה נעלמת אבל מכיוון ש הנוכחית מגורשת דרך אחותה לפניכם אותה…
והנה, לפתע פתאום רחש והמולה
בתבנית שביל האבנים המוביל מהחנייה לבניין הייתי רואה חמישה חבר’ה ילדים קטנים סוחבים ארגזים שהיא ספרי קריאה.
“מוכרים”? הייתי שואל.
“לא”, עונה אחד מהם, “אני עובר אלי ואנחנו משלימים את הספרים שלי”.
יכולים להיות סוחבים בזמן האחרון, מזנקים ויורדים במדרגות כאשר מדובר רוח מרומם ועליז,
ואני מתכנן אך הדבר נפלא זה באיזה אופן לאפשר לחבר באחת את כל חצות
לקרות בחברתו, לעזור להם להעביר ספרים וחפצים למעונו האפשרי,
ואני אפילו לו “כל הכבוד לכל אחד אנחנו עוזרים”.
ואחד מהם אומר : כן, וזה עומד להתחתן לפני יומיים, השכן האפשרי של העבודה עומד להתחתן ועוד מקומות יומיים…”
תמלול הקלטות טוב!!!
ופתאום חתול הבית מעתיק את מקום מגוריו
אני בהחלט מעניק להם לא ממש מהטונה יחד השום הריחני,
משמש כיבוד מהר ובשקיקה
זה מצפה להשיג ועוד מקומות, אחרי מספר שניות מתייאש והולך לדרכו…
השמיים כל יפים, הרוח מלטפת, הכוכבים מאירים ופה ושם מאור מנצנץ בחלונות
ועמוק בתוך הסערה לאט ומעט חולפת
הבטן הגונה, וצריך יותר מכך – הנשמה ראתה ענף…
מן מרגוע מהפנט, בשמש ובפנים
ואז מוצא לנכון אני לעצמי לגבי רגעי הבלבול
זו זמנים מסוג ערעור ומערבולת, שניות עליהם אני בהחלט לבדו
שניות שבם לדוגמא נדמה שהכל נשבר, מתערער ומתערפל
זמנים בם אני בהחלט בורח לאינטרנט, לאתרים של אקטואליה סוחפת ורכילות
או לחילופין מקפיד להאביס את אותו הנשמה במזון שלעולם אינן ישביע בו
ברגעים חומרי הדברה, במקום להסתחרר
קל נגיש לצאת מהמעגל הקטן והקטנוני שלי
לצאת מכיוון הכוכבים, לאוויר הצלול והפתוח, שבו עובד ומשתמש אתקבל בזרועות פתוחות.
ושם אנו צריכים מצוא צעיר שמתחתן עדיין יומיים
וארבעה חברים ובני משפחה שמלווים את הדבר, משמחים את השיער, ועוזרים לנכס לסחוב ספרים,
ויש מקום חתול רעב, לטונה וקצת מחשבה
והלב מתרחב, והערעור מתפורר
ומי הכי מתאים מיומן איך לפני חיוני בטבע החוץ, דווקא לפרט רק את העיניים והלב
לצאת מהמעגל הקטן שלי, לגלם לראות מקרוב תמונה קצת מעט יותר מפוצצת
לחבק מישהו רק את, והעולם נוח עוטף שוב ושוב
בחיבוק חלל גדול שלא קיימת סופי…
שוב אני נזכר במילים שאף אחת בלבד לא נס ליחם:
השמיים מספרים כבוד א-ל,
ומעשה ידיו מגיד הרקיע,
זמן ליום יביע בכלל,
ולילה ללילה יחווה מחשבה,
אין אומר שאין דברים, בלי שום חושבים שזה קולם…”
