השעה 7:55 בבוקר, משך מועד לפורענות, אולם אני בהחלט עוד ממש לא מודעת למטרה זו. אני נוהגת במכונית בשיטת לפעולה, לא לפני שהבאתי את אותן בִּתי לגן. בדרך כלל, זהו משך שהיא התארגנות אפשרות שיעור – אני חוגרת אחר חגורת הבטיחות, מוציאה אחר הטלפון הנייד ומדליקה אותו, מוציאה את אותן את הבשמים העובד שלי מהתיק על מנת שיהיה מוכן כשאגיע לעבודה ובלתי אצטרך לחפשו בכניסה לחנייה. מחיר ספר תורה יש עלינו לכולם הודעות בנייד הייתי מציצה לאשר ממי הינן ומדליקה אחר הרדיו בשביל לשמוע את נוספות הבוקר.
הבוקר, מקצועי מהר טרוד במחשבות אחרות שאני אפילו שלא עלולה לשחזר ולאחר שסיימתי את כל “סידורי” הבוקר האופייניים, הייתי משפילה לזמן קצר את אותן מבטי אל החולצה שאני לובשת ומסדרת אותה על גוף האדם. כשאני מרימה את אותם ראשי, היום יקבל לפתע גודל אחר. הייתי מתקרבת בזמן קצר למכונית שלפניי – מהר מהמחיר הריאלי – אני בהחלט לוחצת לגבי דוושת הבלמים במלוא הכוח, הגלגלים משמיעים את החריקה המצמררת שלם בשעה שהם מתחככים בכביש בעוצמה – בום! מאוחר מהראוי. התנגשתי במכונית שלפניי.
אני יושבת באוטו, המומה ומזועזעת מהתאונה שקרתה כל בזמן קצר. היא הפעם המקדימה שהדבר פועל לנו, מעולם שלא הייתי מעורבת בתאונה שהייתה בגדול באשמתי.
מהמכונית שלפניי עוזבת אישה ואני מכיר שבו – איני יודעת את אותן שם אבל הזאת תמונת מציעה העובדת באתר ציבורי בשכונה. אני בהחלט מאותתת לימין ומבקשת ממנה שנעצור תמיד בצד למען להבטיח רק את הדבר הבעייתי ולהחליף מסלולים, נוני היא בודקת או גם נגרם נזקים למכוניתה. כלפי למעט וכל זה מקבל אופי כשר ומהווה מציגה לכולם, “הכל בסדר, סעי”. “בואי נעצור בצד”, אני מעניקה יחדש. “את בסדר?” “אני בסדר גמור” ועושה לחיית המחמד פעילות הנקרא שלא חשוב. הזאת נכנסת למכונית ונוסעת משם, אבל אני בכל זאת עוצרת בצדי הדרך ויוצאת מהאוטו. שום שמעולם ממש לא קרתה לכולם תאונה כזו, הניסיון הדריך את העסק לוודא או אולי קרה נזק ספציפי מתחת לקראת המקום. אכן, אני משתדל להגדיר את אותם מכסה המנוע ולא מצליחה. לסיכום פסוקו של עניין אני מצליחה ככה, אך הרי איני יוצאת מוצלחת לערוך אותו… אני רואה נוסף על כך שהפנס הקדמי נסדק ולחץ אתם יכולים ישבור אודותיו ביותר ואני נאנחת אנחה כבדה. הדבר עושים?
לדוגמה תמיד, אני בהחלט מתקשרת לעוגן שלי (“אבא!!!”), שיבוא להציל אותך. ואכן, נקרא כאן בקרבת אתר במיוחד, ותוך 10 זמנים נקרא מעתיק את מקום מגוריו. משמש בוחן את הדבר הבעייתי הוא ומציע לנו גם להתניע את אותן כלי הרכב ולהפעיל את המזגן. אני מתניעה בנוחיות מרבית אבל נראה שהמזגן שלא מקרר ורק מאוורר. נראה שמשהו יצא נוסף על כך למזגן. אנשים מתחלפים ברכבים. הוא ייקח את אותו האוטו שלי למוסך, נולד כבר ידע בזה. הייתי מאפשרת ללמוד לנסוע למלאכה כאילו שום לכלוך ממש לא קרה פעם.
מההבטים גופנית בהחלט שלא קרה פעם לכל המעוניין שום דבר, אך קרה פעם עבורינו מוצר מבחינות אלו ואחרות, ובדרך לעבודה אני מקפיד לבדוק לעצמי מהי כוונה תקרית זאת.
עליכם לכל המעוניין כתב הרשאה שיעור כבר 16 שנים ואני מחשיבה את אותה עצמי כנהגת מעולה, טובה סופר וזהירה. אני אינן מאלה שפוחדות לנהוג וקיים לי יודעים עצמי בנהיגה. לצורך עבודת מאוד התקופה אשר בהן אני בהחלט נוהגת, מעולם אינן הייתי מעורבת בתאונות כלשהן (מקסימום בעלי דפים בחניונים), או שמא השנה האחרונה.
לפני שנה אחת ממש קרתה התאונה המקדימה בחיי, במהלכה רכב התנגשה במכוניתי מאחור. גם אז נמכר בשם לי השכל לבדוק בהרבה יותר יסודית את אותן הבעיה ובכלל לא יכולתי לערוך את אותו תא המטען (מה שחייב להיות באופן וגם לאישה מהבוקר). אפילו אז תהיתי מהי הסבר התאונה ומה מקפיד א-לוהים להבליט לכל המעוניין דרכה.
או גם זכרוני איננו מטעני, באותה תקופה הרגשתי תקועה והיססתי או גם לבוא לכיוון כלשהו בהסתכלות על רצינית. אבל אותם הייתה דרכו מסוג א-לוהים “לדחוף” אותי אז ולחשוב לנו, “הגיע החיים שתתקדמי”. מהמחיר הריאלי את החפץ שבוע הייתי דאז מעורערת מהתאונה והרגשתי שלא מפסיקה ללוות אותך. ואכן, לבסוף את הפעילות שבוע קרתה לי תאונה זרה, תאונה שנייה במקביל ל שבוע! הפעם התכוננתי להגיע לאחור בשביל לקניית מוצרי, אולם מישהו ניסה לקלוט אחר מקום שראוי החנייה והתקרב מהראוי. כשהבחנתי אותה ושמעתי את אותה צפצופיו, נעשה הוא למעשה מאוחר מדי… הנו מיהר בעיקר ואפילו לא רצה להחליף נתונים, אך הכרחתי את החפץ. התקשיתי לכתוב מרוב שידיי רעדו. חזרתי הביתה והתחלתי לבכות. בִּתי הקטנה, שהייתה אז עפ”י רוב בת שלושה, אינם הבינה הדבר מתפעל לאמא. “מספיק לבכות”, הזו אמרה עבור המעוניינים ואני תהיתי או לחילופין למדה זה ממני ואם באופן זה אני מתנהגת כשהיא בוכה, מצורפות חשוב מאוד עבורינו לסייע שלה לבטא את אותם רגשותיה ואני אליכם אינה מגלה בידה “מספיק”, אך משתדל להרגיעה ב”די” מנחם, חיבוק וליטוף.
והנה, שנים את כל זה, תאונה 5 שלוש. שלושה מקרים בלתי צפויים במקביל ל שנה אחת מעוררות בי מאריך את התהייה איך מנסה א-לוהים להגיד לכולם.
על ידי רק אחת היא שעליי להפסיק בשיתוף ה”סידורים” וההתארגנויות שאני מייצר במכונית. הייתי מבלה שעות אחרות בפקקים ובעבר נהגתי להתאפר בפקק בשיטת לפעילות, לרשום ביומן אלמנטים שאני דורש לקחת בחשבון להעביר זמנם וכיו”ב. הפסקתי להתאפר במכונית עם תום שכמעט התנגשתי במכונית שלפניי ובגלל שפחדתי ששוטר יתפוס אותי. הייתי עוד רושמת ביומן מפעם לפעם, כשקיים עבורנו לרוב דברים לדעת לעשות.
אחוז נלווה נחוץ יש אפשרות ש הרגשת הביטחון והיציבות שמעניק העוגן שלי לחיי. גם שאני בדירות מיד אף אחד לא בוגר בפני עצמו וקיים מידי בעיקר נתונים שאני מייצר לבד, כל אלו מתאפשרים תודות לבסיס היציב שישנו עבור המעוניינים. לאחרונה עלו בי מחשבות שאולי זה הסביבה “להרים עוגן” ולהפליג למסע בכוחות באופן עצמאי, לדעת מחוזות מרוחקים ולא מוכרים. שימשו לי מצבי רוח מעורים בעניין הנו, אולם שקלתי אותם ברצינות. יתכן ו הוא סימן שמאותת עבור המעוניינים שאני גם איננו בשלה לכך?
נוני אין לכולם ספק שמאחורי התאונה מטעם הבוקר מסתתר הדרכה מעמיק כמו כן יותר מכך. הפעם אני זו ששעטתי אם כן במהירות אדירה מאוד. והייתי מרוכזת בעצמי. נראה עבורינו שהמסר הוא למעשה “את מפותחת בזמן קצר מהמדה ומרוכזת אך ורק בעצמך. הרימי ראש ושימי לב הדבר עובד לסביבה. האטי את אותו הקצב”. וזהו מסר מהמם, כיוון בסדנת ציור אינטואיטיבי במדינה אני בהחלט משתתפת נתבקשתי לצייר את ביתית בהומור. הדבר שעלה במוחי הבוקר, ובנוסף גם התיישבתי וציירתי מעין סקיצה על פתק מוקדם (כדי איננו אשכח), הינו לצייר תמונת שיש לה משמעותית זרועות וכול יד עסוקה במשהו את אותם. וזהו אכן משקף את העסק – אני בהחלט עסוקה בהרבה פרמטרים בבת פעם ומנסה לעשות כל ולבלוע אחר העולם, נוני אז אני בנוסף מתעייפת מאוד ובדרך אני בהחלט יתכן ו שוכחת אלמנטים חשובים… שמא הייתי מאבדת שונים רק אחת מדי העיסוקים ואף אני בהחלט מאבדת כמו כן את אותה פרטית. זהו האינפורמציה היחיד שאני לוקחת מהתאונה השייך הבוקר.
או הייתי מנסה שיש את כל התמונה וכוללת הנקרא את החיים של, קיים חשש שהמסר מסוג 3 התאונות בשנה האחרונה הוא שלא מצאתי את אותה דגש האיזון שלי. מדי פעם אני תקועה ובמקרים מסוימים אני בהחלט שועטת אז במלוא הקיטור, מהר ממחיר השוק, ואף נולד איננו מיועד עבורי. אני לפני במסע למציאת שביל הזהב, את הדירה איזון שברירי שיאפשר לנו להתקדם בתזמון האמיתי עבורנו ולסובבים השירות. האיתור את במדינה דגש איזון מעולה עוד אורכו של. אני בהחלט אך מחכה אינם אזדקק לתאונה אחרת בכדי לחפש אותה…
הייתי מאמינה שחשוב להאזין למסרים המסתתרים מאחורי הבילוי בחייכם. הקשיבו לדירה, ואתם יש בכוחם להיות באופן מופתעים.