“הרב, או שמא אעשה קעקוע, וכו’ מזון להיקבר בדירה קברות יהודי?”
כרב באזור הצפון קליפורניה, נשאלתי שהללו זו מפעם לפעם. הזו ראייה מוטעית נורמטיבית ביותר בין יהודים אמריקאים, שקעקועים חוסכים ממך בבוא העיתוי, להיקבר בביתו קברות יהודי.
בגדול, הדבר היא שלמרות שהתורה הנו אוסרת חיוני לקעקע את אותה גוף האדם (ראו ויקרא יט, כח), אף על פי באמת, כל מי מי שהוא בעל קעקוע גם יהיה מסוגל להיקבר בדירה קברות יהודי. מי שהפר את אותו כולל התורה, פעם שאכל אפשר איננו כשר, עמל בשבת, גנב או לחילופין עשה קעקוע, עוד עשוי להיקבר בביתכם קברות יהודי.
בוודאי שעדיין ניתן לראות סיבות אחרות אודות מה התורה אסרה בעניין יהודי לקעקע את אותן גופו.
לפני עשור, קעקועים היוו טאבו בחוגים מערביים לא מעטים ונדירים ביותר בחוגים יהודיים. באוקטובר 1994, כתב ג’ון אנדרסון בעיתון שיקגו טריביון: “קעקוע. איזו מילה טעונה זאת, מלאה באסוציאציות על גנגסטרים, מוזרים, אופנוענים, לוחמים שבטיים, אמני קרנבל, מלחים שיכורים ופרוצות”.
היום יש קעקועים – שזכו לכינוי “ציורי גוף” – במקומות אחרים, והתופעה גדלה וגדלה גם אנשים מכל השכבות הסוציו-דמוגרפיות.
יהודים רבים יבצעו קעקועים מפני שהם כבר נשמע קוּל עד קל בגלל שהם רוצים את אחר המראה שלהם. החלק שלהם מתייחסים לקעקועים כאל ידי יצירתית לבטא אחר האינדיבידואליות שהם עושים. יכולים להיות רשאים אפילו בעשיית קעקועים בעזרת מילים או אולי מידע מהיהדות. ודאי שלא קיים בפעולותיהם מרבית כוונת זדון מסוג.
על אף אכן, התורה הזו תמידית, והאיסור אודות קעקועים כלול בתוכה. אכן, הבה נבדק 10 גורמים מדוע יש להמנע מ לבצע קעקוע.
1. מנקודת מבט היסטורית, שיש להן עבדים קעקעו אחר העבדים שיש ברשותם בכדי להוכיח את בעלותם, בהחלט כפי שבוקרים מסמנים את הבקר שלהם. כנראה בכל זאת הייתה הסיבה שבגללה קעקעו הנאצים הארורים לקוחות רבים באושוויץ. יתרה מזאת להיווצר הקעקועים פתרון מעשי שאיפשר לשיער לערוך מעקב כעבור האסירים, הקעקועים היו אף בכדי לשלול מקרבנותיהם את אנושיותם ואת זהותם הייחודית. אחד הריק לשעבר נהיה היום מספר ותו לא, רכושו ששייך ל הרייך. כבני אדם מוטל עלינו לך תשוקה לחופש וצורך מולד בייחודיות. קעקוע גופינו אינן משקף אידיאל הינו.
2. יהודים בטוחים שגוף האדם משמש כתיבה השייך א-לוהים על כן אסור זה אופטימלי להטיל מום בבריאתו ששייך ל הא-ל.
3. חיינו שאפשרי לכל מי שמעוניין למטרה כלשהי ואנו אמורים בזמננו בנושא העולם שלנו להשיג את המשימה הייחודית שנותר לנו. באופן דומה, הגוף של החברה אפשר לכל אחד בהשאלה מהבורא בשביל שנוכל לרשום בתוכה למילוי המשימה שלנו. חתכים שכנראה אנו לקוחות לעצמנו, פירסינג מוגזם המתקיימות מטעם גופינו וקעקועים – כל אלו משקפים חוסר כבוד לגוף ולפיכך, העדר כבוד כלפי בוראו והבעלים המוצלח שהיא גופנו. קל להשוות קעקוע הנקרא הגוף לחריטת שבו בנושא בסגנון רטוב. מדובר בהשחתת מחסן שלא משוייך לכל מי שמעוניין.
4. תמלול הקלטות חינם פעם לקעקועים מוטל עלינו רלוונטיות זמנית בלבד, אולם הסימנים בעניין הגוף זה קבועים. שלא הגיוני שתקעקעו אודות גופכם את אותן עשר הטלפון של החברה שלכם, לא משנה כמה אנו מתקשים לדעת את הפעילות. אנחנו ביטחון אשר הוא זמני ואפילו לא דבר שאתה חולמים על להוות קשורים אליהם לצמיתות. איך בנושא מהמדה קעקוע. בקעקוע המתקיימות מטעם משפט, מילה אם ציור זה או אחר קיים ריגוש חולף. אך כשהגישה לאותם קעקועים שונה, הדיו עוד נשאר. אנו הם ככל הנראה יצורים דינמיים, משתנים וצומחים ללא כל הרף. בתבנית המחקרים האחרונים של העסק, בכלל העושים שימוש מתחרטים לסיכום על אודות הקעקועים שעשו.
5. בתקופתו של קדם, נעשה הוא אופייני לעובדי אלילים לקעקע אחר גופם כסמל למחויבותם לאל שיש ברשותם. הרמב”ם משווק אפשרות זאת כאחת הסיבות למטרה זו שהתורה אוסרת קעקועים (משנה אומנות, הלכות פועלים שונה, יב, יא).
אולם באופן מיידי חיוני עבורנו קעקוע
עד באופן מיידי במידה ויש בבעלותכם קעקוע, הנו יכול לשדרג לסמל כבוד, כשהוא מסמל הרפתקה מסוג צמיחה ושינוי.
הרב חנוך טלר כתיבה בעניין מצוקה שהוא שימש עד לו באופן מוקפד. גבר קטן עם תכונות של ג’יימי, שהחל לאחרונה לשמור מאנשי מקצוע והלך לטבול במקווה עמוס בירושלים. בעודו מתקרב אל המקווה, הנו החזיק את אותה ידיו לגבי זרועותיו, בניסיון לכסות את אותן הקעקועים שממנו. כשהוא מיוצר לתוך המקווה, נקרא החליק והקעקועים הגסים שעיטרו את אותם זרועותיו היוו בעת הזו חשופים לעיני יתר על המידה. לפני עשור התייחס ג’יימי לקעקועים ממנו בגאווה, אך באותו רק את צהריים זה הרגיש מושפל.
יהודי בערוב ימיו התפתח לקראתו וקרא בקול שיש להן מבטא ניכר, “תראה, אפילו עבורנו יש צורך קעקוע”. הוא למעשה הושיט אחר זרועו השברירית והצביע בדבר שורת המספרים שהייתה מקועקעת בדבר זרועו. “נראה ששנינו עברנו ידי ארוכה” (מתוך הספר It’s A Small Word After All, 1997).