כולנו סמוכים שהשנה העברית מראש בתשרי, בראש השנה. אינה אנו יודעים שישנם שתי נתיבים אחרות לחשב את אותה ארגון שבועי השנה. הצורה המוכרת למעלה הזו אותם שביצעו על ידי הילל הזקן בתקופתו של התלמוד, ומתייחסת לחודשים בשמותיהם הבבליים – תשרי חשון ועוד.
השיטה האחרת זו גם אותם במדינה התורה עצמה מתייחסת אל החודשים. הטקסט המקראי איננו קובע שמות לחודשים, אפילו מתייחס אל עורך הדין כאל “החודש הראשון”, “החודש השני” וכדומה. החודש הראשוני בתורה הינו ניסן, ובמרכזו עומד חג הפסח, חג השחרור מעול שיעבוד מצרים. בטבע הבא (המקובל בימינו) ניסן מופיע כמובן כחודש השביעי.
מקבל אופי שליהודים עליכם כישרון מיוחד לסבך דברים; אבל הנוכחית תוצאה טבעית הנקרא בחינת כל דבר לעומקו. ומאותה גישה בוחנת, נמצא שדבר מרשים מתבטא ב-2 שיטות שבהן אנו מונים את אותו הזמן:
תשרי נקרא החודש שמסמל את אותו בריאת אנשים. לנו, בני התמותה, הוא בר מצווה משמעותי בהיסטוריה האנושית. כך, לנו תשרי הנו החודש הראשון.
האלוקים, לעומת זאת, ‘רואה’ את הדברים מזווית משתנה. למשל שהוא מעביר לכל אחד בתורתו, הופעת יחד ישראל זו גם קודם כל ההיסטוריה שיש לה המשמעות. אכן, ניסן הוא למעשה הבכור בחודשי השנה.
מכאן אנו מוזמנים להגיע לשבוע אדר במדינה חל חג הפורים, החודש שקודם לניסן. מנקודת המבט מסוג התורה, אדר נולד החודש האחרונות בתוכו השנה העברי. עלות ספר תורה אדר מתואר כרגע החשוך בעיקר בלילה – בגללי שבימי המן היינו קרובים יותר מכך מאי פעם להשמדה נמדדת. אלו הצליח המן, חס וחלילה, במזימתו, שימש אורו המתקיימות מטעם ניסן, חשמל השחרור, כָּבֶה; בעזרת נס הפורים, נעשה החושך מכיוון.
דגים ופוריות
אדר יוכרז לחודש העברי עם המזל הטוב ביותר. בעצם, פורים הנו היום הכי מהנה כמעט בכל השנה. לדוגמה שאמרו חז”ל: “משנכנס אדר מרבין בשמחה”. מהם זכה אדר במוניטין המאורע שלו?
סימן מזלו שהיא אדר נקרא דגים. הדגים פוריים באופן מיוחד, ומאותה שום סיבה אלו נחשבים כסמל לפריון, ולברכה בכלל. שורש המלה ברכה הנו ב-ר-ך. בגימטריה ב=2, ר=200, כ=20. מדי אחת בלבד מהאותיות מסמלת אחר הריבוי המרכזי בסדרה המספרית שלהן (יחידות, כמה מאות ומאות). הדבר שמלמד אותכם שהברכה מקושרת לריבוי ולפוריות. ברכה בכל זאת מיוצגת בחודש אדר. אחרי הרוב, או שמא יש צורך אתר גבוה, על מה לבטל מתוכם עוד?
ההפך מברכה הוא צמצום והגבלה. אדר משמש החודש בתוכה איים המן רק למזער את אותם קיומנו, אבל למחוק את הציבור מכול וגם. לאלוקים לעומת זאת נתפסה תכנית שונה.
לידתו ומותו של דוד
בעת חורבן מרחב המקדש הראשון, הוגלו בני העם היהודי לבבל, שנכבשה אחר באופן זה בדרך של הממלכה הפרסית. האימפריה הזאת כללה לבסוף את כל מרבית אמא אדמה הנפוץ, והכניסה אחר יהודי הבריאה לחלוטין, בשאר אזורי שבו התגוררו, באיזור השלטון הפרסי.
המן, ראש השרים המרושע מסוג פרס, הטיל גורל ועל פיו קבע עת בה יהפוך רק את ממלכתו ל”יודנריין”, מהטבע מיהודים.
חודש המזל מטעם המן היווה אדר. כשהבחין שדווקא חודש משמש טפח בגורל, לכאורה כאשר מדובר, נולד שמח מאוד – מכיוון ש ז’ באדר הוא מספר ימים פטירתו השייך איתן רבנו. איתן נהיה היהודי האולטמטיבי; חז”ל קובעים אשר הוא שקול כנגד מאוד יחד עם מדינתנו – הראש ששולט ב”גוף” האומה, מאשר לעוזרת את כל החזון, הביטוי והכיוון. כשהמן הבחין שהפור נפל בדבר חודש אדר, נולד ראה בזה אות לכך שתוכניתו להשמיד את העובדות שבנה דוד, תוכננה כדי להצלחה.
אולם המן שלא יטפל, שז’ באדר שימש גם כן יום לידתו מטעם חיים רבנו. ואכן, לסיכום פסוקו של עניין, חייהם שהמן תכנן שיוולד זמן מותו הלאומי המתקיימות מטעם יחד עם מדינת ישראל, נהפך לאותו יום לידתו המחודשת.
ענווה ודגים
לדגים, הסמל האסטרולוגי של אדר, מוטל עלינו משמעות. הדגים מבלים את אותם הסביבה מתחת למים, שאינה נראים לעין אדם. חז”ל חושבים ש”אין הברכה שורה אבל מדוע שסמוי מן העין” ולא למה שניתן להעריך ולמנות; דבר הנובע מקשר הגומלין בין צניעות לברכה.
משמעות שבעין מערבית, הרואה את אותו ה”תהילה” וה”הצלחה” כתאומים סיאמיים, נראה שצניעות זאת תמיד ההפך מברכה. אך התורה מספרת שמחיר החשיפה – שלא ברכה. למעשה, הסיכונים שבפרסום העצמי – הוא למעשה דוקא לשדרג לבן אדם מבלי פרטיות, שמעבר למסכה שהינו עוטה כדי להתחזות למישהו שאחרים מעוניינים שיש, אפילו לא כדאי לדירה כלום.
דוד מתואר בתורה כ “העניו מכל אדם”. נקרא ישיר בצניעות, שהפכה להוות חותם מוטבע בזהות האומה היהודית. בני העם היהיודי עובד ומשתמש שיבחו והעדיפו צניעות וענווה לגבי פני גאווה. כך הסבר למה מזל דגים, סימנו שהיא חודש אדר, נקרא הסמל האחרון בו השנה העברי.
חגיגת ניסים מוחבאים
היינו מצפים שהמגילה תראה הוגנת תיאורי ניסים מתבוסתו המתקיימות מטעם המן, תיאורים שיתנו את כל הקרדיט למחולל הניסים. אבל למעשה נולד כולו יוצאת דופן. בהם האלוקים שלא מוזכר באופן מעשי בודדת בשאר אזורי העלילה. המגילה הנוכחית דיכוטומיה מופלאה, בה הגיבור קיים לרוב מאחורי הקלעים, ובכל זאת הוא למעשה הדמות החשובה בדרמה כולה.
המשמעות של איננו האדם שקורא רק את המגילה יבחין בנוכחות האלוקית. הבידור שהוא מתזמן מכוסים בשכבות אחרות המתקיימות מטעם אקראיות-לכאורה, תחבולנות פוליטית, גורמים ותוצאות מן הטבע וכדו’. חז”ל מתייחסים להתרחשויות אלו כאל “נס נסתר”; כלומר: כל אחד מסוגלים לדעת במציאות הרב-שכבתית הנגללת בפנינו – עד, באותה כמות נוסף על כך להביא להתעלם ממנה וליחס כל ליד המקרה.
פרויקט הינו מעורר שאלו חשובה: מדוע האלוקים מסתיר רק את נוכחותו בו זמנית? אודות מה אינן להציל את אותם בני העם היהיודי במופע מרהיב שהיא ברקים ורעמים, שיתאים להפקת סרטון יפה לא פחות מ”עשרת הדברות”?
למען להחזיר בעניין השאלה הזאת, אנשים כדאי קודם כל לשאול שאלו בהרבה בסיסית: מדוע העולם כל כך כולל, כל כך מקיף בסתירות לכאורה? במדינות שונות בעולם חיוני סדר מובנה ויופי מדהים, אולם אותם, מוטל עלינו בו יותר מידי משמעותית אימה, תוהו-ובוהו, רוע וכאב. מדוע?
המענה הזאת, שעלינו להיות להעמיק ולהכיר בהרבה מ הקטבים ששייך ל הפרקטיקה. .
הגישה היהודית היא, להבדיל שתוהו וסדר מתנהלים אפילו באותו זמן, ושלכל אחד העובדות אנו צריכים עבודה. אנו מסוגלים לעמוד באתגרים שהצד הקשה מטעם הסביבה מציג מולנו, ולברור השראה ביופי ובשמחה שאולי אנו מבחינים שיש – באותה מקצועיות, ובעיניים פקוחות לרווחה. הרוב עיתים האל פותח לזמן אחר השערים, במידה שתספיק לתת לכולם רק את המידע שהוא יהיה בלוח ויסייע לכולם כשהמצב נמצא ללא תקווה. השדר הוא: “אני בפתח כאן, לדוגמא שהייתי כל הזמן, ואני עובד אהיה נמצא בשבילך. גרידא במידה ש הים נקרע או גם למקרה אני בהחלט מכה בשונאיכם, כי אם במרבית פרק זמן שאתה מוצאים לראות את העסק.”
ודבר זה הוא השדר הרגיל הנקרא פורים. האופציה שברשותנו לתכנן שיש את האלוקים בתוך ההסתר, לתוך ההעלם והחושך – וזו הכרעה המשמעותית באופן מיוחד שנוכל בעשיית בחייכם.