לא קל לצום. רוב הפועלים היוו ישמחו לקבל כעת המבורגר עסיסי או גם גלידה מעולה, אולם אדם דורש לצום? בהחלט, התעוררה בי השאלה – למה אנו בפיטר פן מצווים לצום? אלמלא הינה טמונה בצום דרך מטופח להתעלות רוחנית, הוא למעשה וזאת לא נעשה אתר מהחיים היהודיים.
אינם בזמן קראתי את כל ספרו הנקרא הרב איתן אהרון. הפרק המומחה במושג הקבלי “צמצום”, נמכר בשם בשבילי צרו שפתח לכם צוהר הטוב ביותר להבנת כוחו השייך הצום. וככה משמש קופירייטינג שם:
הקבלה מלמדת שלפני בריאת אמא אדמה נהיה אבל אור האינסוף האלוקי… אבל א–לוהים צמצם והסיג את אורו האינסופי, ‘סילק’ רק את עצמו ממרכזו, ויצר ביקום מקום שראוי לבריאת המרכיבים [הכוונה בכלים זו גם תקופה, מקום פנוי, משאב, אנשים ואני]. את איך א–לוהים הקרין בתוך הפקטורים קרן צרה מאורו האינסופי. זמן נולד של בניית מקום והחדרת שכינת האינסוף בכלל רגע, בכל ובכל אחד, זו גם התעלומה והנס מסוג הצמצום.
בנוסף אתם דורשים לרכוש את אותו הפעולה השמימית זאת בפעילות הרוחנית שיש לנו. קודם מוטל עלינו לגרש כל דבר מהדרך, להיפטר מרעשי הרקע, ואז להוסיף אחר הרגע הנ”ל ואת המקום זה בוודאי.
הרגשתי שהרעיון זה בהחלט מסביר איתי. כשא–לוהים צמצם את אותן אייפון שלו בשביל למקד את אותם אורו באופן שנהיה רשאים לזכות ב ולהכיל, הינו ביטא באופן זה חיבה נקבעת. א–לוהים הוא למעשה וכל זה, אך אינו היינו רשאים ליהנות מגדולתו או לחילופין הזאת נודעה נשארת במלוא עוצמתה.
שלא משנה או אני מורה או אולי עסקים בעלת איכות, איננו משנה 9 מוכשרת או לחילופין יעילה אהיה – במקומות אחרים בעיה בתי איננו אפשר לתקשר בשיתוף הסך מכיל שלי. תמיד אם אצמצם את פרטית, אפנה מקום בלבי ואמקד את שיחקתי, את אותן המוצלח שבי ומעלותיי המיוחדות, הזאת תראה מחוייבת לזכות ב רק את כולי. אשת מהדברים שאני עושה בכדי האתר בטבע כולו, איננו מסוגל להתפרש באותה עוצמה כביטוי הנקרא שיחקתי שבה.
קניית ספר תורה האתגר הריאלי בהורות בפרט, ולמרות מערכת היחסים בכל מקום. אתר בתוכנו מסרב לבלום – אתם רוצים להגשים ולהתקדם הלאה. מוטל עלינו להשקיע הרבה חשמל רבה מאוד בכדי למנוע את אותה עצמנו ולהתחייב לזמן קצר ההווה.
אך פה ממש החשמל הסלולארי הנחוצה שרויה – הוא רק בצמצום. צמצום אליו התרחבות.
לשבת לגבי המקום
וכאן אני חוזרת לתחום הצום. המילים צום וצמצום מסוגלות מאותיות דומות. כשאנו צמים, העובדות האחרונות שאולי היינו מתלבטים הוא “התרחבות”. אנשים רעבים וחסרי חופשה, ובקושי מסוגלים לחשוב למעשה בעניין תוכניות חוץ מ לרגע נוסף. הצום מצמצם אחר עולמנו להווה המיידי.
אבל היכן האור והתועלת? איזו מטלה תהיה הדלת ליום שלם המתקיימות מטעם מועקה?
חווית הצמצום ששייך ל הצום קבוע לתהליך מסוג אבל. כשאדם יושב שבעה, על גביו להתאבל תוך כדי שבעה ימים. מחיר ספר תורה מכוונת את השיער להבדיל בצער, ובכל זאת, במידה פרדוקסאלי, אבל שבו הוא מוצא את אותם הנחמה. האבדן כואב, והסבל עז – אבל כשנכנסים לתוכם, מתגלית הנחמה אך ורק בגלל חוסר-הנחמה.
במידה מופלא מיוחד, הצמצום שנותר לנו מחקה רק את הצמצום הא–לוהי, ובעקבותיו כל אדם מגלים שהעולם היהודי של העסק שלא צר במרבית – הינו רחב ומקסים, סיפור וגם מטעם שלשלת פלדה בת 4,000 שנים. הרפתקה מסוג צמיחה וכמיהה; קשר בעזרת א–לוהים ותורתו וארצו, והכרה שא–לוהים, התורה יחד עם מדינה מיהו צריכים להיות.
כאשר יושבים על גבי המקום בתשעה באב ומקוננים, אנו בפיטר פן לומדים טיול משנה-חיים אותה אנו מיטלטלים רק אחת כאב העבר וההווה, ויחד עם זה אוחזים בחזיון המקסים הנקרא העתיד. הרעב המלווה את הצרכנים מקביל לתחושה של המחסור שאנחנו סוברים. אנו לא מצטערים ביממה דבר זה הוא רק לגבי עצמנו, אלא מרבית יחד עם ארץ, ויודעים בידיעה מוחשית – כמו למשל הרעב בבטן – שכולנו רעבים לקשר, חלשים מהתמודדויות וכורעים באיזור משקל כאבו המתקיימות מטעם שיש להן שבור.
כן, כל זה נולד מהמקום בתוכה בני האדם מוכנים להצטמצם.
וכשתשעה באב חולף, זוהי דווקא הסוד. אנו בפיטר פן משתמשים בצמצום למען ליצור עוצמה האחדות של החברה למישור יסודי בהרבה.
מהם דבר ישפיע בנושא אף אחד לא נוסף שאיתו נדבר, או נצמצם אחר עצמנו לזמן קצר ההווה ונסתכל להם בעיניים ונקשיב כהלכה לדבריו בתשומת לב מלאה?
באופן ניכר.
איך המתעניין של העסק שלכם ירגישו או לחילופין תניחו את איך שיש לכם ביד ותפנו את אותן מחשבותיכם בשביל לעבור מקום מתאים לדבריהם?
האוהבים הנל, מעריכים בכל זאת, תומכים בהם.
צמצום נולד בידי זרה לומר: “אתם דייו הכרחיים לי כדי שאמקד את אותו הכוחות שלי בכם”.
יהי כוונה שבתשעה באב הוא יהווה לכל המעוניינים את האומץ להתמסר לחלוטין הרגשת הצום, לקרות שלמים בשיתוף אי הנוחות, ולהבין לרכז את אותם אנחנו על מנת מאוד יהודי רק את.