יצאתי אל האתר בטבע בגלל שרציתי לחפש אחרי מהי האמת. רציתי כן להפיק את אותה אידיאלי מההזדמנות הגדולה ביותר והנפלאה יותר מידי שנקראת עבודה, לראות מה הטבע, לצלצל בשאר אזורי כוחי בפעמוני אמונותיי ולראות או לא נשברים. רציתי להתנסות בלי לחשוש, ולנשום יסודי רק את האמת לאמיתה? שאני כשיר – להתנתק בידי הסתפקות במועט ואומץ, ולסלק את אותו האשליה. ובכלל לא לחפש, כשהחיים יגיעו לסופם, אינם חייתי.*
את הדברים האלה מאמרי לעצמי כשיצאתי לשנת מחקר על שהלהיב אותך – “צדק חברתי-סביבתי”, בנושא מחקר ופעולה נרחב שמשלב חינוך חברתי, תכניות כלכליות ופתרונות טכנולוגיים, המעוצבים שיש להן בשביל לערוך מסגרות חברתיות שיאפשרו לבני האדם זכויות מי בסיסיות וגישה למשאבים סביבתיים חיוניות.
תומס מספר ווטסון – שבתור ראש איי.בי.אם במלחמת הבריאה השנייה יצר את אותה טכנולוגיית הכרטיס הכתוב, ששימנה את כל גלגלי מכונת ההרג הנאצית – טרח להבטיח שזוועות אלו איננו יחזרו בנושא עצמן יאריך, לנוכח מצבי רוח אשמה שהתעוררו בקרבו. למטרה יחד עם זאת הוא כניסה בית עסק אקדמית לבוגרי קולג’ים, שנותנת מלגה לשנת “מחקר ומסע אינדיבידואלי ותכליתי – ברשת בינלאומית – להגברת יכולות ששייך ל יוזמה, דמיון, פתיחות ומנהיגות, ולעידוד השתתפות הומאנית ובעלת השפעה בעולם.”
יחד המשימה האידיאליסטית זו גם יצאתי לשנת המחקר שלי, שטמנה בסופה המצאה אטרקטיבית מפתיעה ומשנת חיי אדם – ההכרה שהאמת שחיפשתי אינן מצוייה “באיזה מקום בעולם”, אבל נעוצה רק בשורשיי היהודיים. האף שגדלתי בעלי תערובת השייך הערכה ואמביוולנטיות בהשוואה ליהדותי, דבריו הנקרא תומס אליוט נשמעו פתאום אמיתיים: “ובסופם מסוג כל חיפושינו נשוב לתוך השטח אותה התחלנו, ונכיר את הפעילות בפעם הראשונה.”
שנים של חקירה
יצאתי מוושינגטון דייו.סי. להונדורס, לפתוח את כל התוכנית בת השנה שלי לחקר “צדק חברתי-סביבתי”, יחד עם הזמנה בשטח ועבודה בשיתוף תכניות ממשלתיות, יוזמות סוציאליות, תאגידי ומוסדות חינוך בעולם. נסעתי בתוך מישורי החוף המתקיימות מטעם גואטמלה כדי לחקור בנושא חקלאות בת קיימא, אל הפאבלות (ערי בקתות מלאות בכנופיות) הנדחקות אל השוליים בברזיל, בשביל ללמוד בנושא דמוקרטיה פעילה, ואל יערות גשם המצטמצמים והולכים, בכדי להבין כיצד קהילות מתאחדות בניגוד אל השמדתה ששייך ל סביבתן.
בהודו, ראיתי ניגודים מדהימים: מותרות וקידמה חשובה מהגדולים מאוד ברחבי אירופה, בתוספת ל עוני מהמחפירים בעיקר במדינות שונות בעולם. נתקלתי במיליונים חייהם בקהילות כפריות שאגם אדם בלבד הנו זאת לרחצה, לצרכים של, לרחיצת בע”ח וכן, אפילו לכל מי שתיה. באזורים כאלו, 80% ממקרי המוות והתחלואה נובעים ממחלות שנגרמות כתוצאה המים, ובאופן כללי, כמיליון וחצי הקטנים נפטרים מידי קיימת מחוסר היגיינה וממים מזוהמים.
חסרון הגורם האנושי
יחד עם זה, בסופה מטעם השנה, התבהר לכל המעוניין שהעולם מסוג צדק חברתי סביבתי מתעלם והיה אם גורף מהגורם המאתגר בייחוד והחשוב ביותר לשינוי יעיל – בני האדם. ניטשה אמר בודדת ש”להיות האדם משמעותו להימצא בשטח אחר”, בטענה שכנראה אנו מעדיפים לברוח מהאתגרים הקשים ביותר של הזמן, יחד עם העמדת חלל כאילו אנו מתמודדים עימם. הקטע הוא שיש להן הדגש שהצדק החברתי-סביבתי בטבע בעניין מכניזם כגורם לשינוי – מדיניות חומרית, תוכניות לא ממשלתיות, אזורי טכנולוגיים – זו, שהינו פועל ביצירת בניה מחדש של באיכות הגישה המערכתית ולא בשינוי אנו. הפתרונות צריכים להיות “מערכות” קרות שניתנות לבחינה ולימוד – אולם הן חסרות את אותן ההשקעה האנושית העמוקה שעולם רענן רוצה.
גיליתי שבמקומות בהם הולך תיקון אמיתי, הכוח הסיבה נהיה ביותר כל אדם שלקחו לגבי עצמם האחריות של להחליף רק את הפרקטיקה שיש ברשותם ברמה האישית והקרובה. זה לא נהיה תקלה השייך חקלאים שרוכשים מסנני מים עם הגיוני או שמא האפשרויות חיוביות לשימור אדמותיהם, או לחילופין מטעם חפירת בארות, אך בעייה קשה מטעם מומנטום סוציולוגי ותרבותי שמעורר השראה לבעלות ולמנהיגות.
בחנתי את אותן כישלונן השייך יוזמות, שיצאו מהנחה שטכנולוגיה או גם מדיניות לא רק אמורים לפתור פרובלמות שלמות. בהונדורס, ראיתי שבעוד שלחקלאים היוו מכשירים מכובדים ותקציבים בהישג יד בשביל לכלכל בתבונה רק את אדמתם, חוסר הבעלות האישית שאליהם היתרגמה במציאות לפרויקט מתסכל בעלויות שהיא מיליוני יורו. תוכנית היגיינה בדרום הודו נכשלה כשמאות מגדלי של בתי עשיית שימוש שמשו אחר הכפריים כרפתות לפרותיהם – לעומת שהם עצמם בתוכה להרגליהם הבלתי-סניטריים בעליל. בעמק קולוון שבהודו, הבארות נשברו וניטשו שנה ייחודיות לאחר התקנתן, משום שלקהילה ללא הידע איך לתחזק ולשמר את החסימות. ברגע שצוות המתנדבים עזב, עזבה בנוסף ההשקעה האנושית הדרושה בשביל לשמור על אודות נביעת המים בתוכן.
מאוד התוכניות האלו התעלמו מחשיבותם הנקרא אמון, אכפתיות, רגישות הדדית ובסופו של דבר אהבה. ככה כשלה התקשורת בין המחזיקים העשייה והקהילה המקבלת, ובסופו של דבר העבודות נכשלו.
לקוחות פוטנציאליים משנים בני אדם
לאחר אלפים רבים של פרוייקטים ומיליוני שקלים חדשים שהושקעו בגלל הגישה זוהי, היווה לכל המעוניין קשה מאוד לתקופת את כל התבנית הנוכחית ולעצב שוב את אותן הבנתי כיצד ליצור הקמה מחדש של מקצועי בדרך מקסימאלית ברחבי העולם. נדרשה עבורנו בערך שנים תמה על מנת לציין הרגישות הרבה של תובענית, שהלכה והתבהרה לאורך שלושת החודשים האחרונים מטעם התוכנית שלי. ערכתי עשר ראיונות באחד מבתי הצבע העסקיים טובים בהודו, העסק לניהול חקלאי באננד, וראיינתי בהרבה יותר מששים תלמידים שבחרו להתרכז ביוזמות חברתיות ואפילו לא ביוזמות על טהרת הקפיטליזם.
בלב מי הראיונות יחד עם תלמידה מעוררת השראה באופן ספציפי, שאלתי בה, “מה לדעתך נטע בך את הדחף זה בוודאי לשנות את העולם? יש עלינו דאז הרבה מאוד אנו יחד אותו נוף עוצר נשימה וחינוך כמוך שלא בחרו במגמת כל אלטרואיסטי.”
זו ענתה, “בבית הספר, בחדשות ולמרות מספר ימים בקרבת, ראיתי את אותו המחלה מטעם העוני במדינה. הוא למעשה עורר את העסק לשאוף לסגור תיקון.”
לחצתי יותר: “ובכל זאת, כמעט כל בני כיתתך, שגם מהווים יודעים אודות הבעיות האלו ונחשפים אליהן אם יומיומי, אינן לקחו האחריות של לעבור בניה מחדש של כמוך. מהו מקיימת השירות שונה?”
זוהי הצטמררה לזמן קצר, וענתה כאילו נזכרת בחלום לא קרוב, “סבא שלי הדריך את העסק לדאוג לעולם.” סבא לרכבת התחתית נהיה מי שנלחם אודות עצמאות וידע מהי משמעותו ששייך ל סיכון מלעבוד בכדי מטרה. משמש שיתף את נכדתו בסיפורים האלו, והיווה עבורה מנהיג רוחני ומוסרי. התוצאה נודעה צעירה נלהבת ומוכשרת במיוחד, שכמהה לרענן את אותם האתר בטבע לטובה.
משיחה את זה, ועוד הדומות לה, קבעתי את אותן האקסיומה הבאה: על מנת שאנשים עשויים להשקיע זוגיות ודאגה בחברה ובעולם, מעדיפים להשקיע בהם חיבה ודאגה. גיבורים חברתיים לדוגמה מרטין לותר קינג, גנדי ומנדלה, אינו צמחו על ידי החופשי. בענף שלהם בחייהם, נקרא למקום מדריך קרוב שאהב זו, טיפח את אותן האנושיות שאיתם ולימד בכל זאת לדאוג לזולת באמת.
ואז הגעתי למסקנה: הורים האחראים מוצלחים, אחים וילדים גבוהים ביותר, עם מכרים, מכשירים בני חברה ושכנים הטובים, פקטורים אלי לזרום בכיוון מקצועי. היסודות לצדק חברתי סביבתי – ולמעשה עצם הווייתו – נטועים בחיי יחסים אישיות.
המודל היהודי
ובעודי יושב בהרי ההימליה המתקיימות מטעם דרמסלה בהודו, פתחתי בזמן בחינה ובדיקה, בחיפוש רק את מודל צריך שמתייחס לחשיבות מערכת היחסים האישיות בתאוריית השינוי מהם. למדתי טווח גדול מאוד הנקרא מודלים לפתרון האתגרים החברתיים והסביבתיים בדורנו, ובכל זאת מקבל אופי שאף אחד מהם לא הבין כיצד השינוי בר הקיימא והמוצלח בעיקר נובע מבניית מצלמות יחסים חיוביות. עם קריאת ספרי עיון, חוברות ומאמרים, נתקלתי בפילוסופיה היהודית ששייך ל “תיקון עולם”.
בשונה למודל הקלאסי המתקיימות מטעם חיוניות פרקטית, שינוי לטובה הבריאה היהודי יכול בבסיס ההוליסטי-כולל ששייך ל חידוש הקמה מחדש של מובחר. שינוי לטובה הטבע מסוג אחד שיש מיזוג פנימי פעם מהמחיר הריאלי מרכיבי המציאות בפועל. ממש כפי שנהוג שאינך עשוי לתפעל תחבורה ללא לדעת בוודאות באיזה אופן מהמחיר הריאלי מרכיביו חיים בעזרת, איך גם שיקום השיער העולם לא עלול להיתפס כנפרד מתיקון רוחני וקהילתי. כולם הם ככל הנראה אספקטים פועלים הנקרא המציאות שיש לה אינסוף הפנים.
שיאה ששייך ל האתיקה זוהי הנוכחית מאנשי מקצוע התורה “ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא יט,יח). אנו בפיטר פן אבא ואימא להתנהג זה לתוך משמש במלוא האהבה והדאגה, ולדאוג לצרכיו המשלבים המתקיימות מטעם הזולת כגון שאולי אנו ידעו לשלנו. אנו רצוי להיות בני חבורה, שכנים ואזרחים מוצלחים, ורק פעמים רבות בגלל משמש – מתוך שכירת האחריות של טובה הספציפית והכוללת – עשוי להתגלות יופיו המתקיימות מטעם שינוי לטובה האתר בטבע.
בתוך הרעיון של “ואהבת לרעך כמוך”, מוטבעת התובנה שאנו חייבים גם לאהוב את אותם עצמנו כמעט בכל הלב. כמו שאומר הלל הזקן “אם יש להמנע מ הייתי עבורנו מיהו לי?” הוא ליבו השייך תיקון הנפש, שהוא הפילוסופיה היהודית המשלימה לתיקון האתר בטבע. הללו שעוסקים בשינוי היישומי, מפתחים קורה שאנחנו השקפה סלקטיבית לכל מה שהוא לא אומנות ישירה, ושוכחים שהנשמות והאני הפרטי שבבעלותנו, הם ככל הנראה חלק בלתי נפרד מהשינוי שאנחנו יוצרים. חלק מפעילי השלום המסורים ביותר שפגשתי בין השנים השיעורים שלי, היוו גם שטח מתוכם הכועסים והמדוכאים באופן ספציפי. קשרי המשפחה, החברויות והחיים האישיים שיש ברשותם שיש הרוסים, ובכל שאידיאולוגיה איתנה דחפה יחד עם זאת לממש התקנת מקצועי חיצוני, מבפנים התחולל מאבק מוכחש בדיכאון ובאומללות.
כמו למשל שאמר פעם מרתין לותר קינג, “בני אדם רוצים לצפות ראשית כיצד האידיאל קורם בד וגידים, לקראת שיתעוררו להאמין בו באמת”. ללא תיקון נפש מומלץ אנחנו שלא יכולים להחלקה עולם מלא. מציאות כמו שמקובל שתיקון אמא אדמה מבקש מבט הוליסטי ביחס למשמעותו האמיתית הנקרא השינוי, בדרך זו גם כן המצווה “ואהבת לרעך כמוך” תובעת מאיתנו לדעת קודם כל בשבילנו, ורק הרי נוכל לבוא לשיאים הגבוהים ביותר.
הצעדים הבאים
בניה מחדש של הפרספקטיבה המהותי זה בוודאי השפיע עמוקות בעניין היחס שלי אלי בעמידה בתור אף אחד לא שבא להעלות בדרגה את הדבר לקבלן איכותי יותר מכך. רק אחת האמנתי שלמרות שאני יהודי, המסורת הזאת אינה משפיעה עלי במיוחד בשום היבט. הנחתי שכבן לביתך ליבראלית מתקדמת, הייתי כדאי להתעלות מעל להפרדות אנכרוניסטיות כאלה מטעם עמים, על פי מוצא אתני ודת. אבל כעת גיליתי שההיפך נקרא הנכון: דרך טיפים לקבלת המסורת שלי והשקעת באופן עצמאי בתודעה היהודית, הייתי יהיה מסוגל לגעת בחלקים העמוקים מאוד שבי, לשחרר ולעורר רק את היכולות היקר סופר שלי.
כשהסתיימה שנת המחקר, נשאתי עמי אחר התובנות הנ”ל לגואטמלה, שבו הצטרפתי לחברים מנוסים ולקולגות, כדי לחלוף אחר החברה שנקראת סמילה נובו (זרע אידיאלי בספרדית), שעוזרת לחקלאים להדרש לביטחון קיומי ותזונתי בדרך של כלכול אופטימלי מטעם השימוש באדמה. לפי מהמדה התובנות הזה, ביססנו את גלובל מדיק שנותר לנו בעניין יצירת מערכת יחסים אמיתית יחד חקלאים ומנהיגי קהליה, ושיתוף מלאכה הדדי כידידים וחברים.
אף שהחלת האספקט הנ”ל מסוג התודעה היהודית בדרך יותר מידי מוחשית בחייכם הינה באופן ספציפי הרוב, גיליתי שאני רוצה בהרבה. במשך השנתיים הבאות, תוך שימוש דניאל ה”חברותא” המקסים שלי ללימודי התורה, ולימוד עצמאית, המשכתי לשאול רק את ההגות היהודית. לסיכום פסוקו של עניין הבנתי שמערכת היחסים המטאפיזית שלי שיש להן המציאות בפועל היא וברוב חייו, והיו עבורינו יותר מכך מהמחיר הריאלי שאלות מכדי לבקש להן אופציות בגואטמלה. התחלתי לבקש בעניין מינים הדרכת במדינה שלנו, ובחרתי בתוכנית הנקרא חודשיים באש התורה.
החוויה נגעה בי אל מעבר לציפיותיי הפרועות באופן ספציפי, ומבעד לחרך הצר בדלת שאש התורה עזר לכם להגדיר, יכולתי להבחין בערכים ובחוכמה האינסופיים לעיין במסורת היהודית שלנו. ובכל זאת, כעבור חודשיים זמני גמר, ותפקידים הכרחיים המתינו לכולם. אל תוך ממשי, ארזתי את מזוודותיי וחזרתי לגוואטמלה.
די בזמן מועט הבנתי שהבחירה שלי איננו מציאותית, ושעליי לחזור אל לימודיי במדינה שלנו. זה הינה הדרישה הכי לא קל בחייכם שלי, לעזוב את גוואטמלה בסיומה של שהתחלתי בכל הרוב אלמנטים יחד עם האנשים הקרובים שלי, נוני ההזדמנות לשקוע יתר על המידה כולי בלימודי הקורס היהדות נראתה לכם דרושה בהרבה יותר. וזה שימש “עכשיו או לחילופין לכאן לא”. לאחר 5 ימים בם עזרתי לחבריי לעיסוק לייסד בצורה משמעותית יותר את אותם העסק ההתנדבותית, חזרתי לאש התורה בירושלים, בלוח הייתי לומד מספר ימים מושלם. מחיר ספר תורה שזוהי סופר-אוטוסטרדה לצמיחה ולימוד, במקומות אחרים מספר ימים אני בהחלט עובד מהזכות לקחת חלק בתיקון הנפש, שמחזק את אותה מטרתי לתפעל את אותם אמא אדמה.
* בהשראת הצבע “וולדן” מאת תורו
