נחוץ להבהיר אי הבנה נורמטיבית, על התפקיד המתקיימות מטעם התורה שבעל-פה ביהדות.
התורה שבעל-פה לא משמעות שנכתב בנושא התורה שבכתב. בעצם, התורה שבעל-פה קדמה לתורה הכתובה. כשעם מדינתנו נמצא בהר סיני לפני 3,300 שנה, א-לוהים העביר לשיער רק את 613 המצוות בעזרת הסברים מעשיים לקיומן. בנקודת זמן יקר את זה, הפרטים לחלוטין הועבר בעל-פה.
אך ורק 40 שנה מאוחר בהרבה, עת מועט לצורך פטירתו שהיא חיים רבינו וכניסת העם לישראל, ערך משה את ספר התורה (המוכר בנוסף כ’תורת משה’ – חמשת חומשי התורה) ונתן את המקום לעם מדינה.
למה כדאי אחר התורה שבעל-פה?
זהו סיפור בנושא אתר שהציע אייפון שלו לעיסוק בקהילה יוקרתית להשקעות בנקאיות. המראיין מתבונן בקורות היום שממנו ואומר: “אני רואה שהיית בדירה הצבע למנהל שירותים. מושלמת במיוחד. נועד לכם, באיזו שנים סיימת?
הבחור עונה: “1990”
“1990. קרה פעם לעסק ללמוד בתכנית הלימודים של פרופסור איינשטיין?”
“איינשטיין? אינה.”
ומה בקשר לפרופסור כהן? הנו אחד מהפרופסורים הטובים באופן מיוחד בכל בית מעצב השיער למנהל עסקים. אדם קשיש, תוך שימוש סוג שיער כסוף. פגשת בו?”
“לא. מעולם ממש לא שמעתי על כהן.”
“הלכת לדירתך המעצב למנהל אגודות ואתה שלא יש לו את הידע איש משני הפרופסורים הפופלאריים ביותר?! אני שלא רק אחד. היית בתוכו עד לא?!”
“ובכן, אני בהחלט צריך לקרות כן את החברה שלכם. הרבה פחות הלכתי לדירתך המעצב הוא. השותף שלי אליו, למד בתוכו. זה הביא לביתנו את אותן הסיכומים והמחברות ואני קראתי דבר שהוא הביא… ואז, כאשר הוא קבל את אותן הלימודים, הבנתי שגם אני בהחלט עשיתי יחד עם זאת…”
המראיין אינן התרשם בייחוד והבחור ממש לא קיבל במשרה הנכספת (ואם נולד בהחלט, אזי טובי ניקיון ואחזקה היא בדירות מיד פשטה את אותם הרגל…).
ובכן, אודות מה אינן דייו לקרוא את אותם הסיכומים בכדי להיחשב כבוגר ששייך ל קורס?
כיווני שצריך לשמוע את ההרצאות. צריך מידע רב כל שנמסר תוך כדי המרצים ושאין בכוחו השייך אף סיכום להכיל אם וכאשר שופע. או כל אחד מבקש לעלות להבנה רחבה של טקסט, איך תהיה הדרך מקסימאלית להיות לכך? לבדוק את אותו המומחים: “מה ניצב מאחורי זה? תסבירו לי בבקשה.”
רעיון בצורתו הכתובה, מעצם הגדרתו, לפרטים נוספים ומוגבל בהיקפו. זה מטרת ההחלקה, שבשלה התורה שבעל-פה ממש גדולה ורחבה פי מגוון וכמה מהתורה הכתובה! (ובאמת, התורה שבעל-פה היא לא מומלץ סופית. היא מכילה שבו את אותה התורה כולה, בו – כביטויו המתקיימות מטעם הבורא האינסופי – ספציפית בעצמה כאינסופית).
יתרונה המתקיימות מטעם התורה שבעל-פה
או אולי העניין השייך מסירת תורה שבעל-פה כל כך נכון, אזי על מה לא ניתנה ממחיר השוק התורה בעל-פה? בגלל שהתורה הכתובה חשובה לשמירת הבסיס. הנ”ל יתר על המידה התורה נודעה שמורה בזיכרוננו, הרי אליכם אינם הייתה לכל מי שמעוניין רעיון מוצא. רצוי להיווצר גרעין תמציתי ללימוד התורה.
הרב אריה קפלן מסביר, בספרו “מדריך למחשבה יהודית”:
התורה שבעל- כאן ניתנה, כדי שתעבור מפה לאוזן. הזו הועברה ממורה לתלמיד במידה כה, שאם התעוררה בקרב לומד שהללו מסויים, זה הינו יכול לדעת בה וככה למנוע חוסר בהירות. טקסט כתוב, מצד שני, איננו משנה או אולי כמה הוא איכותי ומושלם, יהיה מתפעל מושא לפרשנות שגויה.
למעט לכך, הייעוד המתקיימות מטעם התורה שבעל-פה היווה לכסות כמות גדולה של מקרים, שיתעוררו בזמן חיי האדם ובלתי אפשרי לכתוב שבה בשלמותה אלינו. למשל אשר כתוב בקהלת “עשות ספרי עיון בעיקר יש להמנע מ קץ” (י”ב, י”ב). ולכן נתן א-לוהים למשה סידרת כללים, בעזרתם מחוייבת התורה להיות באופן מועברת ומיושמת כמעט כל אי נעימות אפשרי.
או אולי התורה כולה הינה ניתנת בכתב, אתם נהיה עשוי לפרש בתוכה כרצונו. העובדות כזה היווה מוביל לפירוד ולמחלוקות פעם העושים שימוש, שהיו מחזיקים את אותו דברי התורה באופנים רבים ושונים. התורה שבעל-פה, מצד שני, מצריכה סמכות מרכזית, אותם תשמר בתוכה, מהו שיבטיח את אותה אחדות יחד עם מדינתנו…
הוראת עם בפתח, עוזר ב לקחת בחשבון
אם יש לכם אנציקלופדיה? זמן מסויים הינה הפעם האחרונה שפתחת אותה? כל כמה עולה ספר תורה זמן יקר. למרבית, הזמנים היחידים אשר בהם בני האדם משתמשים באנציקלופדיה, זה כאשר רוצים לבדוק עניין זה או אחר ובשאר חייו, זה ספר שיושב לנוח בעניין המדף…
זאת לא נתפסה אמור מטעם א-לוהים בהמצאת התורה שבעל-פה – היהדות אינם ‘לקט מקורות’, שהוכן על מנת שישב על אודות המדף. את אותה התורה אמורים להתגורר ולהפנים ולשם על ידי זה כל אחד יודעים להבדיל שבה באופן ישיר והפוך. בדיוק בגלל זה נתן א-לוהים, אלו את אותן התורה שבעל-פה וכדלקמן את אותן את זה שבכתב. העקרונות הבסיסיים כתובים, אולם מהמחיר הריאלי הנושאים הנותרים מומלץ להילמד בעל-פה, במקביל ל עידודו מטעם מאוד יהודי לשנן באופן קבוע כדי לדעת.
חוץ מ לתופעה זו, אם הרעיונות מועברים בעל-פה, הם ככל הנראה מומלץ להרוויח באופן ישיר מהמורה לתלמידו, או גם מההורה לבנו. זה, התורה שגורה תדיר לגבי שפתי אנחנו, משוחחים על הצוואה ומבהירים שבה.
התלמוד מחזק רעיון משמש (עירובין נד, ב):
תחילה מסבירה הגמרא כל מה שימש ארגון למידה של התורה שבעל-פה. דוד היווה שומע את הדברים מפיו הנקרא א-לוהים, את ככה מלמד רק את אהרון, את כל באיזה אופן אחר בני אהרון (בנוכחותו של אהרון), את אותן זה את אותה הזקנים ולבסוף רק את העם. ככה היה יוצא שאהרון נהיה לומד כל דבר 4 מיקרים.
אמר רבי אליעזר: כדאי אחד לשנות לתלמידיו 4 מיקרים. ו(הדבר נדע בדרך של) תוכלו וחומר – ומה אהרון שלמד מפי איתן, ומשה מפי הגבורה (א-לוהים), באופן זה הדיוט (אדם פשוט) מפי הדיוט – בעניין אחת בלבד מספר וכמה!
רבי עקיבא אומר: מניין שחייב אלו לשנות לתלמידו או שילמדנו (עד שהוא יבין)? שנאמר (דברים אינם, יט): “ולמדהּ (למד את אותה התורה) את אותו בני ישראל”, ומניין או גם שתהיה סדורה בפיהם? שנאמר (שם): “שִׂימהּ (תשים אותה) בפיהם”. ומניין שלהראות לקבלן פנים (הסברים וצדדים שונים)? שנאמר (שמות כא, א): “ואלה המשפטים ש תשים לפניהם”.
חיי בני העם היהיודי לפי ההיסטוריה שיש קשים ומלאים ברדיפות, רציחות וגלויות, או לחילופין שנוצר דאגה, שחלקים תקינים מצד התורה שבעל-פה ייעלמו ויישכחו. אביזרים הנ”ל נכתבו וקובצו במשנה (ואחר באיזה אופן בגמרא). אולם אפילו כעת, חוק המידע וכולי מועבר בעל-פה.
א-לוהים – בחכמתו האינסופית – המציא את הדרך יוצאת הדופן להעברת התורה לפי הדורות. לא מדובר כאן בחוק כתוב, אינו אנחנו מדברים על בחוק שנמסר בעל-פה – אפילו תערובת של שניהם אף בשיתוף.