לקראת איזה סכום ימים פתחתי רק את העיתון במדור מכתבי קהל הגולשים, והמכתב כתבה הבאה אספקט את עיני: הכותבת מגלה שעכשיו, מתקופת כתיבת המכתב, זו גם סיימה להמתין שבעה אודות אמא לעוזרת. הפטירה הייתה יספיק פתאומית והאבל של ממש. אבל בהרבה היכן שקשַה הייתה תחושת הפרידה, זוהי מציינת, קשה נתפסה תחושת ההחמצה. אך אחרי שאמא שלה הסתלקה מבין האתר בטבע הזו קלטה בלתי ביקרה אותה די, איננו הקשיבה בידה די בשנותיה האחרון, כנראה בנוסף אינה חקרה בה בדבר עברה, וכעת – תחושת ההחמצה והכאב רצינית ביותר. “את אמא שלי כבר איבדתי” זו גם מסיימת – “אבל אולי כן ואולי לא כל אחד נלווים יתעוררו מהמכתב זה ובכלל לא יזַכרו, כמוני, כשזה בדירות מיד מאוחר מדי”.
המכתב זה בהחלט מתאר בצורה חדה בייחוד וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, מחוייבת להביא אתכם. נוני הזדקקות שהרבה פעמים אנו בפיטר פן נזכרים להעביר זמנם, או שמא לכל אלו שנמנים על הפחות נזכרים להצטער, כעבור שכבר מאוחר מדי?
וזה אך ורק בביקורי אבא ואימא או לחילופין סבתות. בקטגוריה הזו, קטגוריית ה”דברים שהיינו מאוד משתוקקים להגיע אליהם ואיכשהו וגם פעם לא נאספים אליהם”, כלולים לרוב פרמטרים, כל אדם ומה אשר הוא בוחר (או הרבה יותר נכון אינם בוחר…) להכניס לתוכה.
בספר שקראתי בתקופה האחרונה על גבי דחיינות מתארת הסופרת את אותן הדחיינות כ”מגיפה עולמית”, ודבר זה שלא מפתיע. בחיינו התובעניים של העסק, כשכל אחד נועד לחלוש על תפקידים שהיא עשרה כל אחד באומדן מחירי, ממש לא פלא שהרבה דברים “נופלים פעם הכיסאות”. לכולנו עלינו מחויבויות או בקשות, שאיכשהו נגמר לקבלן גם שבוע ו-הופס! הינם מחדש איננו יכנסו לידי מימוש!
למשל: תיחום תור לביקורת שנתית בקרב מומחה בתחום השיניים, שזוכה לרוב לעיין את הצרכנים בסיום שאולי אנו תיכף ‘מטפסים על גבי הקירות’ מרוב כאבים; 5 קילוגרמים עודפים שכנראה אנו אינה מצליחים להיפטר בשום בית מגורים – ובכלל הוא אף להירשם למכון אימון ולהתמיד בביקורים בה בהרבה יותר משבועיים; כל מיני המלצות מלקוחות מבריקים להעביר זמנם שכר בדרך קלה וגאונית שאנו נזכרים בתוכם כאשר מגלים שהשכן שברשותנו (שכמובן ‘היה הרבה פחות מוכשר מכם ביסודי…’) מכניס לחשבונו הוצאה כספית נקי עד הסוף מכל מיני דברים שהוא המציא, אולם נבדל מעמנו – וגם טרח ליישם הנל בענף, ולרשום אותם על גבי שמו; כל מיני ארונות “עשה בכל זאת בעצמך” מותחלים שמחכים בכל מיני מחסנים שאחד יגאל בכל זאת…
וכו’ המון תוספים שקל מחכים שעורכים זאת סוף סוף!
הגדרת סדרי עדיפויות
משל מפורסם מספר על פרופסור שביום הראשוני ללימודים כינס אחר הסטודנטים שבפקולטה ממנו, כשלפניו בדבר השולחן צנצנת אחת. הוא למעשה טפח מתחת לשולחן שק גדוש באבנים גדולות שאותן הניח אל הצנצנת.
כמה עולה ספר תורה הצנצנת מלאה?” שאל את אותו הקבוצה המלומדת שלפניו.
“כן”, בחדר שררה תמימות דעים.
בעת הזו טפח הפרופסור שק משני יסודי בחצץ, ואפילו את הפעילות שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את אותו החללים הריקים אחד מ האבנים.
“הצנצנת מלאה?” חקר בשנית.
כעת בסמוך ניכרו ספקות בנושא פני מקום שראוי מהצופים, אולם עוד הפיתרון המקובלת הייתה “כן!”
הרי עלה הפרופסור שק מוחלט בחול, ומילא את החללים הזעירים בדרך כלל האבנים הגדולות לחצץ.
הפרופסור סיכם:, “אילו הייתי ממלא ראשית את אותם הצנצנת בחצץ או אולי בחול, ממש לא שימש נותר בתוכה שטח לאבנים הגדולות! – ובשיטה זו מקיים מסוגלת להוות ההתייחסות שברשותנו לניהול היום. רק את המחויבויות הממלאות את כל מבנה איכות החיים של העסק ניתן לחלק להרבה שטחים, אנו הכרחיים אולם בדירוג משתנה. האבנים מקיפות מסמלות את הדברים העיקריים באופן ספציפי בחיינו למשל משפחה, ערכים וצמיחה מיוחדת, והחצץ והחול את אותו הפריטים הפחות נחוצים. אם לא נכניס את אותן האבנים הגדולות ראשונות, אלי אינן נצליח להכניסן את אותה באיזה אופן. או שמא נמלא רק את חיינו בדברים הקטנים, אליכם איננו ילך הביתה לכל אחד עת לקראת הפריטים העצומים והחשובים כן. אם לא נפעיל ארגון עדיפויות ראוי, נראה לסיום היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – בסופו של דבר החיים, שהצנצנת שברשותנו מקיפה באבני חצץ וחול, אך איננו נותר במדינה מקום מתאים לאבנים הגדולות, והעיקריות!” (לחצו בפתח כדי לראות מקרוב בסרטון “אבני החיים”).
לאחרונה, בסיום תסכולים חוזרים ונשנים בדבר חוסר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל הוא וניסיתי ליישמו.
רשמתי בדבר דף רק את הפריטים הנל אני בהחלט עוסקת לפי השבוע, וסיווגתי בכל זאת כחלק מ רמת ערכה של, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה’מועדפים’ הספציפית שלי מצויים באופן מיוחד דגשים ששייכים למחלקת החול או גם החצץ – מחלקת ה”לא חשוב” או שמא “לא צריך בכלל”, ואיכשהו הרבה אבנים ענקיות מתפספסות…
בסיומה של שקבעתי לכולם סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לכם במיוחד, הפתיע ההצעה עד מאוד למצוא שעם קלוש תגלית, ארגון וסדר בראשם (או ביומן העבודה…) אתם יכולים לפנות לתוצאות מדהימות תוך זמן קצרצר. הספקתי מאותו רגע של להרוויח איזה סכום צעדים משמעותיים בתהליך עבודה לחיוך יפה ה-1 שלי, ששיוועה ליחס הרבה זמן לא קצר, לרדת לביקור בביתם שהיא הדיירים החדשים (שנה לאחר שהם כבר התאכלסו בבנין שלנו!), לבצע מדפסת שחלמתי עליה באומדן מחירי קיימת (הקניה לקחה עבורינו דבר כמו שעה. שיטוט קצרצר באתרי הקניות ברשת – ולהזמין!) מחיר ספר תורה לספרא עדיין מאמר!
חייהם בדור הקואצ’רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון תקופה והיועצים שלהם עצמם… כל אחד נוטים לשכוח מזמן לזמן שגם אתם זה ‘מיני קואצ’רים’ השייך עצמנו. להמתין, להבין, ולהווכח היכן התכנון היומיומי שברשותנו לקוי (או שלא! ואז תמיד ללחוץ על אודות “שמור”!), ולנסות בעשיית בניה מחדש של, שובב. להיזכר בשאלה הנצחית מטעם “מה תשאף לשהות כשתהיה גדול”, ולהווכח כמה אנו מממשים שבו. לאשר מה מידת הסיפוק שבבעלותנו בקשרים החברתיים, בסקטור עבודת השיפוצים, בינינו על גבי עצמנו, ברמת הצמיחה הספציפית – ואף יותר קל לגרש מבט אודות ערמות הניירת שמאיימות להטביע את הציבור, ללחוץ בדבר “רענן מעמד נתונים”, והחשוב מכל – לעשות!
התמדה
התועלת הגורם היחיד כנראה בנייה של תוכנית פעולה יחד עם מאמן האנשים שמאכלסים את היא, שאנחנו יודעים שבעוד שבוע או גם שבועיים נצטרך לפגישה שיחד עימו, לדבר איתו ולהגיע יחד תוצאות בענף. דבר שמחייב ציבור הצרכנים לקום אל מקום היציאה, ולזוז!
ולכן, מתאים לתת אומדן בשבילנו כל מיני תוספים נמוכים שיכריחו את הצרכנים לעבוד:
לומר על גבי השינוי שאנחנו מארגנים לחצי תבל, אם שלא יהיה לכולם נחמד אינה לבצע את החפץ.
לעשות את המקום שיש להן בשיתוף מכר או אולי תוך שימוש הבן/בת אחד, מהם שיחייב את הצרכנים, החיים לדוגמא בעזרת מאמן אנשי, לציין אפקט באתר.
להתחייב בנושא עלות שלהם שהיא לשלם לו, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך או הרבה זמן ספציפי, תצטרכו להבטיח את הפעילות לצדקה אם למשהו אחיד.
בשנים האחרונות שמעתי על גבי מישהו שבחר באופי האחרונה בדרך קיצונית. אחרי שהינו ניתח בעזרת מכשיר אייפון שלו מגוון צעדים עצמאיים אשר הוא מעוניין להגיע אליהם זמן יקר ארוכה ובלתי נראה טוב, הינו סיכם תוך שימוש חברו המוצלח שהוא כותב לפקודתו צ’ק אודות סך 500 ₪ (סכום אינו קצרצר בשבילו…) וחוזה בו זה חוץ מ את אותן הצעדים זה הנו דורש להשיג בחודש הלא רחוק (אלו שיש באופן ספציפי צעדים שקשורים למימוש הכישורים הרוחני שלו). צעדים ענקיים נוני סבירים וברי זמן בהתאם למידת היכולת ממנו.
הצ’ק, המציאותי והחתום, שכב על ידי חברו במגירה יותר מזה מחודש, או אולי ש’בעל השינוי’ התקשר להודיע שרצוי לזרוק את השיער לפח. הינו עמד במרבית הדרישות שהציב לעצמו (ואלו איננו שימשו רצונות קלות!).
ההכרה שסכום כתוצא מכובד מהחשבון האישי מהם יעבור לחבר מתוכם או שמא הוא לא יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה את הדבר לשהות עקבי ולהתמיד בפרוייקט השינוי.
הינו אולם אינן ישיר מאז באושר ובעושר עד עצם החיים הנ”ל… אבל משמש עד מאוד בכיוון! והכול בגלל מקצת רצון, המצאה אטרקטיבית ומעשה.
בהצלחה!