הייתי בכל רגילה להיות באופן המיעוט במקומות אחרים, שכשבחרנו, הוריי ואני, להעלות בדרגה ליהודים, שלא התכוננתי לשינויים משמעותיים ממחיר השוק. אני מורגלת במינון כלשהו הנקרא דעה קדומה, וממש לא ציפיתי שהמינון משתנה. טעיתי.
האופציה לקטלג בני האדם, לכלוא זה בכלובים, יוצר אחר חיי האדם שאינם קשים מאד; אך אני ממש לא מתאימה לאף כלוב. מעולם אינן התאמתי. אני בהחלט איננו קידום מכירות וגם יהודי לא בהיר הריאלי. אולי כן אנו בפיטר פן מסתבכים בכל בכניסה לאולם לדבר איתנו.
אוי, כמה מעונין להיות באופן למשל הלקוחות שלי: לשהות ברשת בתוכה שלא יחשבו שאני המלצרית; להיות באופן באירוע ושאף אחת לא תיגש אלינו לשאול אותי אם הייתי נהנית, ע”י הנחה זו החתונה היהודית העיקרית שלי; אוי, מספר אני בהחלט שמחה או גם כל אחד לא היוו כל מופתעים לשמוע לא, בעלי אנו לא הגבר השחור שבסיטואציה נמצא בפתח, אך אבל האשכנזי החברה’מן שאנחנו מעביר אתו כרגע!
אך הרשו לי לשחרר מההתחלה. הוריי ואני עברנו גיור רפורמי כשהחלטנו לבחור ביהדות. המסע האישי שלי בתוך עַם מדינה תפס תאוצה כשהצטרפתי לתכנית “הִלֵל1 בקולג’, והתחלתי להתנדב ולהוביל מהלכים בחברה היהודית המתקיימות מטעם דטרויט. עם הזמן, ככל שלמדתי יותר והתחזקתי בשמירת המצוות, התברר לנו שעל מנת לחיות את אותם חיי האדם שידעתי שנועדו עבורי, יהיה עלי לעשות גיור שני, גיור אורתודוקסי.
כששאל השירות המדריך ב”הלל” אם ארצה לחבור למסע “תגלית”, עניתי בחיוב. באותו שלב אני עוד בת 26, נלהבת לצורך המפגש ההתחלתי בעלי ארצנו ובעל קרובי משפחה חדשים; וכו’ לא קלטתי כמה אני בהחלט אטרקציה. בני האדם שיש כל־כך מסוקרנים באשר לארץ, שבשלב מסויים נתבקשתי על־ידי המלווים של החברה, לספרא לאוטובוסים ששייך ל “תגלית” את אותן סיפור המסע הפרטי שלי.
אני בהחלט זוכרת אלו שאמרו עבורנו הרי בטיול, שפחדו לגלוש לדבר אתי, בגלל אני “שונה” והם לא יוכלו מהו להזכיר לכם. התגובה שלי? “תגידו ‘שלום'”. מעט יותר לא חשוב.
בטווח גיל 14, לקחתי יום שלם אחד חופש מהעבודה, ארזתי את אותו מטלטלי ונסעתי לארץ ישראל למען להשתתף בסמינר. מי מה הם שעמדו אתי כ לבידוק הביטחוני החליט לתחקר אותי: כל מה אחר מייצר בפתח בארץ? את אותה יודעת עברית? רק את גיורת?
נקרא תסכל את העסק – את אותו מספר הדקות הראשונות שלי במדינת ישראל הקודש נעשה עלי להשאיר בהגנה על מעמדי מול האדם חסר־טקט, גם לא נעשה פקיד המכס…
לצערי הרב, הוא מבין מן האתגרים המעניינים הניצבים בפנַי לגבי מעמד יומי. מנקה מפריע אותי: והיה אם אכן כל כך בעייתי לבני אדם לנהוג בזולתם למשל שהיו מתעניינים ב שינהגו בהם?
את החיים של השידוכים שלי היתה וכו’ מהמורה קופצנית. איננו רציתי לצאת רק עם גבר שחום־עור, ונאלצתי ושוב להגן בנושא המחשבה זו. אחת לכמה זמן אני בהחלט זוכה בשיחת “כמה כדאי לשמור אודות ראש פתוח” ו”לא כדאי לכם להיות באופן בררנית”. ממש לא אשכח רק את ‘התובנה הנפלאה’ שנזרקה לעברי עם סיומה של שכבר פגשתי רק את אדם שעתיד להוות בעלי: “טוב, את אותם אינו כן שחורה. אחר ילדת יום הולדת לבנה בגוף ששייך ל נערה שחורה”. אני בהחלט לא מהירה החיים מה זה מטרתו להביע – זכיתי באישור תמיד בגלל שאני שלא באמת עונה לסטריאוטיפ ששייך ל אשה שחורה?
כעבור שהתחתנו, קבלנו הזמנות הבר מצוה ממשפחות שונות לסעודות שבת וחג, ועם הזמן למדתי שאני צריכה להיות מלווה לחפש שיטה לזיהוי ‘הבתים הבטוחים’ – האלו שאני צריכה לשרוד בהן סעודה שלימה בלי שום ולהיות יוצאת־דופן. לוּ הוא רק ידעו כיצד העושים שימוש כל מה הוא חש להמתין וליהנות מסעודה חגיגית וקדושה, כשהדיון סביב השולחן דורש פתאום פנייה חדה וגולש לְהִתְגַּזְעֵן ולעסוק בשחורים אמריקאיים.
כנציגת הַגָּוֶן הזה בשולחן, אני בהחלט נכנסת לכוננות ספיגה: ספיגת המבטים שעתידים להינעץ בי וספיגת האווירה ששוררת הלא גבוהה שכובשת ההצעה כשכולם מלהגים בגנות השחורים, כאילו אני אסור. והכי מסובך עבור המעוניינים כשיושבים בכל שיער אנחנו שאני יודעת שעדיין לא תומכים בסוג הדיבור דבר זה ובהתנהגות זו, אבל אינם יערכו העובדות כדי למנוע אותם, בגלל ש שאינו נעים לו. באותם שניות אני מרגישה בודדה סופר, כאילו הנל אני בפני ממחיר השוק האתר בטבע. השבת שלי, שאמורה להוות מקור ששייך ל שלוה ורוגע, מלאה עתה באי־נוחות וצער.
בנוסף חדר הכנסת יכול להעלות בדרגה לנכס ביותר רע, במיוחד כאשר יש שבו חתונה והטכנאי מתמלא בזרים שאיננו רואים את העסק. המבטים המתקיימות מטעם צעירים זאטוטים – והאמהות שיש ברשותם – מכבידים בעניין התפילה. מאוד הקשו עלי המבטים כדוגמת אלו פעם אחת, שחשתי שעדיף לנו לעזוב אחר בית החדרת ולהשלים את התפילה בביתכם.
למרות שאני יודעת שאני אינן לבדו, שאני אתר מקהילה יהודית השמש החמה ומכילה, חוויות שכאלה גורמות עבורינו להרגיש בודדה. ההבחנה שחברותי, שהקרובים לארץ וששאר היהודים הלא־שחורים, אינן עוברים תהליך את אותו דבר שאני מכירים, שהם לא חשים כל מה משמש להיות בנעליים שלי – בעייתי. הייתי שומעת מזמן לזמן מֵחֲבֵרוֹת לגבי מאמצים לסגל את אותו עצמן בהתאם לדרישות הקהילה האורתודוקסית, ואני מבינה ללבן, אבל הייתי מתמודדת כאן שיש להן ליגה אחר לחלוטין מסוג “להתאים”.
כדוגמת אלו רק התייחסו כל אדם לזולתם לדוגמא שהיו מעונינים שיתייחסו לשם, היוו הזמן שלי – ושל יתר על המידה הסידורים הנותרים – כל־כך יותר מכך יפים. הוא למעשה ממש לא צורך יותר מכך מדי: מילה מעולה ואהבה לבן־עמך.
ההתנהגות היפה בייחוד שנתקלתי במדינה היתה כשיצאנו רק אחת, קבוצת מועסקים ילדים, לסיור מסלול של לימודי מסוים. רבנית מרגשת שהיתה איתנו, אשתו של ראש ישיבה ידוע, פנתה אל הנוכחים והזכירה לדירה להתייחס לזולתם בנעימות ובמאור פנים, ללא כל תלות במראה או גם בשום דבר את אותו. הזו ניחנה ביכולת הנדירה ‘לקרוא’ אחר החדר ולהרגיש את הדינמיקה המתקיימות מטעם הקהל בשבילה.
אני אינן זוכרת אודות מה דיברו, עד מהו הביא בו להבין הנקרא צריכה להתבטא בנושא, נוני באותו השניה הרגשתי את אותן הקדושה קורנת מן האשה הזאת. מסוגלות ההזדהות שלה בעלי הזולת היתה יחודית. אינו הרגשתי מסומנת, בגלל ש לא דיברה על גבי אנו קודרים ספציפית – אך ורק בְּכלליות ובחִיּוּבִיּוּת. לסיום הערב זו גם חיבקה את העסק ונתנה עבור המעוניינים שמות הנקרא נלווה ספרי אוטוביוגרפיה מסוג בנות שחורות יהודיות כמוני.
אזי איך השורה התחתונה? לפניכם 5 טיפים.
אנא לתוך תשאלו אותי:
5 שניות שאחרי שנפגשנו לראשונה – או לחילופין הייתי גיורת עד עד אני בהחלט הדפסה של יהודים מכהים נעבר לכך.
או אולי הוריו שלי עוד נשואים (אבל או גם שאלתם: הם נשואים באושר בערך 40 שנים, ב”ה!).
מדוע [כאן עובר שמה מנהיג לא בהיר כלשהו] אינם עשה סדר בשיתוף השחורים באמריקה.
בקול גדול, אל מול יסודי בני האדם שאני ממש לא מכירת, עד אני מוכנה לומר בעניין המסע שלי אל היהדות.
ספר תורה מחיר אל תאמרו:
“זה ישמע יתכן ו גזעני, אבל …” – כשצריך את אותו ההקדמה זו גם, עדיף קל מאוד איננו להגיד שום לכלוך.
“אמרתי [כאן מגיעה אמירה שטחית כלשהי] ומהווה [כאן מגיע במקום זה של יהודיה שחורה אחרת] הסכימה אתי לגמרי”. ממש לא מהמחיר הריאלי בני העם היהיודי השחורים חושבים אותו איך.
“שווארצע” כתיאור ששייך ל אתם קודרים, במידה ואתם מדברים כרגע בשפה אחר מיידיש. הוא למעשה פוגעני.
באמת אימרו:
“שבת שלום”, “חג שמח”, “גוט שאבעס”!
“האם תסכימי לחלוק איתנו רשמים מתוך המסע האישי שלך”? (תנו לי את אותה זכאות דרישה, ובשקט, אל תדרשו את זה).
“האם נדע לבחור להרשם לארץ לסעודה?”
1 הִלֵל – המרכז לחיים יהודיים בקמפוס – הנו ארגון הקמפוס להם יהודים המסיבי ביותר במדינות שונות בעולם.