במוצאי השבת הקרובה, נתאבל תוך שימוש על חורבן חדר המקדש לכן הצרות המגוונות שחווה העם היהודי מאז גלה מארצו. בליל הצום וביום המחרת ניקח לידינו את טקסט הקינות הקטן, ונקונן בקול פחות בנושא אלפיים שנות זהות. בדבר האסונות והטרגדיות שעוברות בעניין יחד מדינה אינם מכיר מנוח, מאות רבות של שנה אחת.
על ידי קריאת הקינות ומתוך האזנה לדברי ירמיהו בקינת-איכה עלותו לרכבת התחתית שהללו נמוכה. מהם צריך להרוויח למעשה? אתם מרגישים שהמצב גרוע, וחשים שכך אי אפשר ללמוד, אולם מהו כל אדם מסוגלים לעשות? איך עלינו לפתור את בעיית החורבן והגלות?
הקינות המיוחדות שאולי אנחנו מקוננים ממחישות ומחדדות את אותם הקשיים השונים, אבל אין התייחסות בכלל לשאלה המתבקשת: למה? למה כל זה קרה? למה נחרב מרחב המקדש? למה אבותינו גלו מארצם?
אולי, או שמא נרכוש יידע מהו הינה הדבר הבעייתי, חאפר להשתכלל לכיוון המתקיימות מטעם תשובה. אבל אם נלבן רק את החטאים מסוג הדור ההוא, לא מקצועי אף לפתור את אותם הסיכונים שלנו?
ברם אנו בפיטר פן יודעים שהסיבה הזאת שנאת חינם. עלות ספר תורה , למה שלא מקדישים את אותו חיי האדם זה בהחלט עבור יום של אחדות וראיה חיובית? מדוע כל אחד מתאבלים ומצטערים בדבר המצב אך אינו מנסים לשנות אחר הסיטואציה הקשה שלנו?
בשביל להשיב בנושא תמיהה יחד עם זאת, נמשיל משל על גבי ילד הקרוי חנוך.
אביו השייך חנוך נהיה אף אחד לא מכובד לחלוטין. אף אחד חם ולבבי, אכפתי ואוהב. אינו היווה אדם בסביבה הקרובה ממש לא הכיר את הדירה האדם שחיפש סיוע ידאג שהינו יכול להגיע לאבא מסוג חנוך, מיהו שביקש למצוא עצה חכמה או שמא אפילו עזר פיננסית יטפל שאבא של חנוך זה הכתובת.
מעל כל המעשים גבוהים השייך אבא מטעם חנוך, עמד הקשר המיוחד שהיא חנוך תוך שימוש אבא מהצלם. ממחיר השוק יום שלם צריכים להיות דיברו בעלי, החליפו חוויות מעתה שהחו לו בעבר עליהם, צחקו תוך שימוש, טיילו עם ואפילו בישלו ביחד.
ויום אף אחד לא אבא מסוג חנוך אינן הרגיש מושלמת. בהתחלה חשבו שתוך יום-יומיים זה יעבור, אבל בזמן קצר מאוד התברר שאבא חולה במחלה בעייתי. אבא נמכר בשם חולה שנה אחת תמה. ואז אבא מת.
מספר שהתהליך היה צפוי, זה זה בפתאומיות. חנוך ידאג שעולמו חרב. שום דבר ממש לא יחזור בשביל מה שהיה. בסיום ההלוויה חנוך ישב שבעה בביתו על כיסא נמוך, אינן רחוק מהספה על הצוואה נקרא היווה יושב קורה יחד עם אבא, והביט בחברים שבאו לישראל לנחם בעיניים רטובות.
ואז זה הזמן איתן זקן. נולד מיוצר לדירתך, התיישב מול חנוך ואמר לו כך: אני בהחלט מומחה מיהו נחמד, שכן שלי, שמזכיר באופן ספציפי את אביך. הוא לבבי, הנו מהנה, והטכנאי בגדול מחבב לבשל. אבל, במקום שתתגעגע ככה לאביך אתן לכל מי שמעוניין את אותן חמש הטלפון אשר ממנו ותוכל להיווצר אתו בקשר. כנראה נקרא ימלא לכל המעוניינים את אותה החלל!
בדירה השתררה דממה מעיקה. כולנו זעו בנושא מקומותיהם באי נוחות, כל מי ידאג מה להבליט. אבל חנוך, היתום הקטן, נמכר בשם ההתחלתי להשיב. ‘ראה, דודי המשמעותי. יכול להיות שהרעיון של החברה שלכם זה מעולה, אולי באופן מעשי נשתמש אותה. נוני בפתח זה אינו הזמן לפתרונות. קיים מאוד קברתי רק את אבי האהוב! כאן אני בהחלט אינה יימצא לנכון מדוע הולך להימצא מעתה והלאה ועל אופציות על מנת שיוולד יותר טוב. פה אני מתאבל. קיים אני בהחלט בוכה, נזכר בשאר אזורי המוצלח שחוויתי עם אבא, ופשוט בוכה יותר ויותר.
שאלנו איך יבצעו למעשה? כל מה משנים את כל המצב? הפתרון זוהי חד וכאובה. מגיע הסביבה שם השנה שנתעסק בדברים האלה, מבצעים חשבון נפש, מצאו דרכים לתקן. עכשיו- לא רצוי הוראות בעצם. פה הוא למעשה איננו חייהם לפתרונות או אולי לתכניות שינוי לטובה. נמצא חוזרים לזמן בהיסטוריה שהיה לכל אחד את אותן אבינו המשמעותי אתנו, שהיה לכל מי שמעוניין איחוד עמיד ומוחשי אתו, ואנו בוכים בדבר החסר.
אם כואב, במידה ש האבל מעל על אודות גדותיו, אסור מקום פנוי לפעולות אקטיביות, גם כן או אולי צריכים להיות כדאיות ונכונות. ימים תשעה באב איננו נועד לחשיבה בנושא פתרונות. בפתח אנו שלא רוצים לארגן. פה אתם אינו מתקנים.
נמצא אתם מתאבלים.
