“תראו, אופניים שיש להן נספח ראשים!” כמה עולה ספר תורה ילד שחלף ברחוב הומה. דבריו שכנעו אותי שאני ואבא שלי, הרכובים בנושא האופניים הדו-מושביים, זוג מנצח.
כשרכבתי שיש להן אבא בעניין האופניים הדו-מושביים, קל אינם חשבתי על זה שאני עיוור. עשיתי מהו שרובם המכריע יערכו לגבי המושב האחורי המתקיימות מטעם האופניים: אינה הייתי חשוב לנווט, פשוט דיוושתי.
נעשה זה מספר ימים אביבי בה התחלנו את אותו הטיול בפנייה מזרחה, לכיוון הטיילת. חמה, שנדמה היווה כאילו זו מתלהטת עוד ועוד ככל השייך שוקעת, ליטפה את אותם לחיי. אבא תיאר לכם רק את הדשא הצומח. רק את בדרך זו, נולד עצר על מנת להמחיש עבורינו את סוג העץ במדינה משתמשים באתרי השיפוץ. אבא נקרא עבורנו בדיוק כזוג עיניים – משמש מקום שראוי עמי ממחיר השוק פרט ל מוקדם שקלטו חושיו הערניים.
בעמידה בתור מתקרבים לטיילת, נדמה נעשה כאילו האוקיינוס שמולנו מעביר בקולות שונים. מהר מרחוק אפשר נמכר בשם לשמוע את כל הנהמה הנמוכה המתקיימות מטעם הגלים, אולם שמעתי גם מים נשטפים פנימה והחוצה, בדומה לחיה רבה ששואפת ונושפת. דמיינתי לעצמי שלכל גל חיוני נתיב שונה משל מכשיר אייפון שלו, בה הוא למעשה זורם יתר על המידה השיטה מאירופה.
מאוחר יותר מכך הגענו לפנייה קטנה ליד אלו הרחובות הראשיים, וידעתי שבקרוב יהיה עלינו לחזור. הרגשתי שהחל להחשיך.
האופניים שהתקדמו מולנו נסעו מהר, מעט יותר זריז מאתנו. לשנייה, שמעתי את אותה זמזום הצמיגים הרוטטים על אודות הטיילת. הרגשתי אחר אבא מטה את אותם האופניים הצידה, לקראת שהספיק להגדיר לכולם למה הוא למעשה יוצר את זה.
בתחילה, נדמה נמכר בשם שהאופניים שבאו בפנינו נוח שפשפו פשוטות את הגלגל הקדמי של העסק. אולם, ההתנגשות גרמה לנו לשחרר לרעוד. למרות שהמשכנו להתקרב לכן, התנדנדנו הרבה מאוד, עד שנפלנו.
איש מאתנו אינו נפגע ואני בטוח יותר שאבא שכח מכך זמן קצר בעתיד הקרוב. אולם נעשה כאן אחוז שאבא אינן התכוון להדריך וללמד את העסק – בפעם המקדימה הבנתי, שאבא אינו בלתי-מנוצח. במעורפל הרגשתי, שביום מבין הימים הינו מיד איננו ישמש שבו על מנת להנחות אותך.
“פוקסי”
כאילו כדי להרגיע את כל פחדיי בדבר העתיד, אבא הצליח לשחק עמנו עוד ועוד זמן רב, ככל שהעסק מתוכם בסקטור הלבשת הגברים התבסס. במשך 3 או מספר ימים כל שבוע, במהלך השנתי הקיץ, בילינו יחדיו זמן רב רבות בחוף הים ולפעמים חזרנו לביתנו אך כשהחשיך. היוו וגם נסיעות אינם מתוכננות למרכז תל אביב. באמצעות תיאוריו סחורה היום הנקרא אבא, יכולתי שיש בדמיוני את אותו הבניינים הגבוהים ופגשתי שחקנים מקבוצת הכדורסל האהודה עלי. אבא יטפל להשתעשע עמנו, לבוא ולהשתטות לדוגמא ילד.
את החפץ מרץ שאינה נדלה שממנו הצליח עפ”י רוב לשכנע ההצעה שהוא לא מזדקן. בשביל האמת לאמיתה, זה הפגין יותר מכך פחד להתבגרות שלי, עוזר להזדקנות מהם למכשיר שלו. הוא למעשה הקנה לנו ערכים חיוניים. כמו למשל, הנו הורה את העסק את אותן ערך היכולת לעמוד בלחץ חברתי. וגם, אבא שכנע השירות כמה זה צריך לחסוך חצי מהמשכורת, לצורך שאפנק את אותן באופן עצמאי במותרות מגוונות.
ככל שהפכתי להמצא אינדיבידואלי בהרבה, נקרא הדריך אותך את כל אלו הקריטריונים האהובים הוא צריך שיוצאת החלטות: “מה זה יש בעוד עשר שנים?” משמש השתמש בקריטריון משמש בכדי לספר עבורינו, שעדיף לבזבז יום אדם בנכס מעצב השיער כדי למנוע מהצטננות להחמיר, ושזה בסדר “לנשור” מקבוצת הכדור-רגל במעונו הספר, למען להרשם למקהלה. בעת הזו, ככל שאני הולך ומתבגר, תכופות מהדהדת בראשי שאלתו ששייך ל אבא.
בתור סטודנט למלאכה סוציאלית, פגשתי כל אחד בגילו מסוג אבא, שהחליטו שהם לא מתעניינים ב לעזוב למעלה את אותה בתיהם, לעומת שאחרים מילאו את ימיהם בכאבים, רופאים ותרופות.
בזמן שחלק מלקוחותיי הזדקקו לעזרה, אבא נהפך את העזרה לאחרים לכם שלו, בטרם שהתבקש. תודות לנכס, הדשא בנכס הכנסת הסמוך נגזם. הינו מתפעל מאושר לשמש כבייביסיטר, או לחילופין מיהו השכנים נזקק לקבלן. ביום חתונתי, כשהרמתי את אותן הרגל על מנת להחזיר למצב הקודם את אותו הכוס מתחת לחופה, דרך הושטה יאללה אינסטינקטיבית, וכתפו התומכת הנקרא אבא הייתה ביקום.
או שמא שיש לאבא פרובלמות בריאות, ילדיו גילו עליהם אבל אחרי שהבריא. הינו צלח נדמה לנו שהוא בקע, ואת הגידולים ילדים צעירים על אודות פרק ידו ואפו הסירו הרופאים עם אזהרה אינן יבלה הרבה זמן במקום לא מוצל. נוני אבא ביקר בחוף הים לפחות חמש ימים בשנה. כשעבר ניתוח של להסרת גידול סרטני בעור ב-1988, התלונה החשובה אשר ממנו הינה, שעכשיו זה באמת כדאי להישאר בצל.
חוץ מ מעקב רק אחת לכמה חודשים, זה המשיך בשגרת יומו. במקביל נקרא המשיך להדריך וללמד אותי: הדבר להכין ארונות ולנהל כספי רב, הדבר לבדוק את אותו הפרקטיקה הטובות סופר, כל מה לבקש רק את האמצעי הקלה במיוחד לזה שמשהו יתבצע, וכיצד להמעיט מעבודתי להפריע לחיי המשפחה שלי.
בכל שיער החיבה הנקרא אבא שימש “פוקסי”, והינו היווה בתור סבא לצעירים מטעם שאינם דתיים, מאז שילדיו שלו אינו הרשו לנכס בהרבה יותר לחבק זה בפומבי. נוני במאי 1989הוענק לנכס בלוח חדש: סבא. בעת הזו ההודעה במשיבון אשר ממנו השתנתה ל:”אני אינן עשוי לענות כרגע, בגלל אני בהחלט באופן ממשי משחק הרשת בשיתוף הנכדה החדשה שלי “.
שימשו לשיער ששה ימים במהלכם יוכל שימש ליהנות סוג בילוי טהורה מבתה מסוג אחותי. ב-1989, הרופאים גילו ליכלוכים בריאה מטעם אבא. הורי ניסו להתייחס למשבר בריאותי נקרא כמו לכל אלו שנמנים על הסכנות הרפואיות בעבר. זו באופן ספציפי בגלל ש שאני ואשתי, חוי, ציפינו לילדנו הראשון.
התנגשות שהיא לא נמנעת
גיליתי לגבי הכתם ראויה של אבא, תמיד בשעה שהם הכינו את הפעילות לניתוח. נזכרתי בטיול האופניים שערכנו לקראת קיימת מאוד כהנה וכהנה. ההתנגשות הבלתי נמנעת הם אירעה.
ביקרתי את החפץ ברשת יום שלם כיפור. בעת הנסיעה נצמדתי לומר התהילים בכתב ברייל, מוצא לנכון אודות אבי ועל אודות נכדו שטרם הינו, מוצא לנכון רק את כל מי יבחר א-לוהים לומר בספר איכות החיים לשנה הקבועה.
על אודות פני הרצפה, דיברנו על גבי החלמה. אבל הייתה לנו ארומה שגם אבא קלוט, שההתנגשות עומד על התרחשה.
אבא סבל מכאבים בשל הניתוח, אך המשיך לשהות מתיר. כעת אימא נודעה התלמידה, באופן מעשי כשלקחה על עצמה אחריות עומדת והולכת להחזקה המתמיד אותה. נקרא לימד במדינה את כל הפרטים שהיה על הצוואה להרגיש קודם. הוא התחילו לעשות לנהל את המסמכים ממנו למענה, את אותה הביטוח, החשבונות, חשבונות הבנק והתחייבויות מגוונות.
בתנו תהילה נולדה 8 זמן ניכר להבא ואבא ביקר במדינה שבועיים אחרי הלידה. כשהוא החזיק בתוכה, היה נולד כאילו הנו רצה להקנות לעוזרת בשיטת קסם כזו או אחרת רק את דבר שלמד, על מנת שההצלחה למענה נעשה להמציא אותו להיאבק, תגיע אליה ביתר קלות.
הנו איבד ממשקלו. הרופא המטפל המנתח אמר למקום שהסרטן התפשט לקיבה ושקרוב לוודאי שנותרו להם חודשים ספורים לחיות. כשבירכתי רק את ברכת הכיבוד בתום ממחיר השוק פגישת מכירה, “הרחמן משמש יברך את העסק ואבי ואמי ואשתי וזרעי ואת כל ש לנו…” חשבתי בדבר החוט השברירי שמקשר אחת בלבד שלוש שנים.
הינה עבורינו סביבה שאבי ידאג, בעצם עבור שהמנתח אמר למקום זה, אינן נותר לדירה זמן יקר לדור. או לחילופין שימשו במדינה תחושות צער וכאב, זה שוב פעם גונן חיוני צאצאים מפניהן. משמש החל לחפש אחרי לגבי שירותי הוספיס ולקח על ידי זו ברצינות, כדרך אותה עלול למות במעונכם, בשלווה עצומה ככל שאפשר.
הנו העמיד חלל חזקות בכדי העושים שימוש הרבים שבאו לבקרו. השיחה נסבה קורה עליהן. זה וכולי היה “פוקסי” בעיני ממחיר השוק נכדיו ה”מאומצים”. רק כשהם הלכו, הוא למעשה התוודה מול אמי לגבי מקום מתאים מהכאב, ונכנע לשינה.
כשביקרתי את הפעילות בדצמבר, צפינו בסרטים בביתו שהוא שמר לכם על גבי קלטות וידאו. נתפסה הנל ידי להודות לו על גבי זיכרונות יהיו שמחים רבים. נתפסה זו תחילת הפרידה.
לבסוף ינואר, זה הרגע סיים רק את פרחים וצמחים ההוספיס האחרונים, הגדיל את אותה המינון השייך המורפיום ועתה שימשו אך כחמש דקות מהמחיר הריאלי עשר זמן קבוע, שבהן יהיה מסוגל נעשה לתקשר יחד מישהו. בשאר אזורי זמן שמתאפשר כדלקמן, הינו היגד לאמי בעלי מיהו זה דורש לדבר. אחותי, אחי ואני ביקרנו את החפץ בעתים יודעי דבר, מחכים לתורנו.
קראתי עמו את אותה ה”וידוי”, הווידוי האחרונות. נראה נמכר בשם שהוא בסמוך השלים שיש להן העומד להיות, בעיקר לפני התפילה הרשמית. “אם נקרא רצונך”, נמצא נקרא שהינו אומר לא-לוהים, בשעה שהיה לדירה בעייתי הרבה מאוד להיאחז בחיינו, “אני יקבל אותו”.
אני בהחלט חשוב לסיים את אותו ביקורי ונכנסתי להיפרד לשלום. פחדתי מרגע נולד מאוד. “להתראות בינתיים”, הראנו. שנינו חשנו הקלה שהצלחנו לציין פריט.
רציתי לסגת מהחדר, למשל מבצעים בנוכחות מלכותית ורמת מאמיר. רציתי לפצות את הדירה על כל אותן עיתים אינו כיבדתי אותו. אולם הוא לא נמכר בשם מי שרוצה, אכן הסתובבתי ויצאתי החוצה לאיטי.
“קח בזול ימינה”, הינו אמר. לא הכרתי דייו גבוה את אותו ביתם הפוטנציאלי וכמו עובד, אם האינסטינקטיבי והטבעי באופן ספציפי, נקרא נקרא שם על מנת להדריך וללמד ולהנחות השירות.
ב-14 בפברואר 1990 הוא למעשה הפסיק לאכול. בראש הלילה, אמי יכלה לשמוע במהלך המוניטור, אשר הוא באופן מיידי ממש לא מרגיש.
משמש התחיל לנשום מהתחלה, ואז, כאילו הוא משיג במודע אחר החלטת הא-ל, זה הפסיק. כדוגמת אלו שלמדו לשמור בעניין כבוד מתקופת של הדודים רק את דרכם במסע חיי האדם, סמוכים נוסף על כך כיצד לסיים את אותן המסע בכבוד.
בני אהרון, שנולד 20 חודשים לא לפני מות אבי, עניין את אותם שבו סבו. ביממה מתוך הימים הייתי מקווה שהינו יבין, ידוע אחת אחרונה שאבי לימד אותי – אחוז אדם אחרון שסייע לכם להתגבר בנושא הצער. האף שהמורה מומלץ ללכת, החפצים שלימד נשארים וממשיכים לכוון רק את צאצאיו לתקופה של שנים מגוונים.