בפרשת השבוע (מטות-מסעי), בפרשת מסעי, מתוארים 42 מוקדי שבני מדינה קודמות במדבר בדרכם לישראל. לכאורה מקבל אופי כאילו הווייז מטעם איתן איבד רק את הקישור לשרת וחישב מסלול ממחיר השוק אחת יאריך. אך הסיפור הנ”ל מיוצר ללמד את הציבור פרויקט עמוק יותר מזה.
חז”ל מבהירים, מכיוון ש מוקדי יכולים להיות הן כדלקמן בגדול מיקרוקוסמוס מסוג מפת מוקדי חיי האדם המתקיימות מטעם אדם יהודי. ממש כמו בדרכם הנקרא בני ישראל, דרכו השייך אף אחד לא אלינו לא ישרה או שמא טובה. באופן מעשי, חיי האדם מתווים ידי שאיננה חד והכיוון איננו וזאת…
אתם מבינים לעתים שהחיים “מובילים” את הציבור ואפילו לא אנשים אותם?! מזמן לזמן הנו ניווכח שלא משנה איזה סכום היינו מתאמצים או גם מנסים, היינו יותר קל מומלץ להעביר זמנם את כל מהם שאנו עוברים עכשיו. כמה עולה ספר תורה בציורים של 1 שאולי היינו מחברים את אותה הנקודות במהלך סדר מסבירים ולבסוף מתקבלת תמונה. על ידי זה מפעם לפעם חיינו הינן מספר מועט של המתקיימות מטעם דוגמאות שלבסוף מתחברות לתמונה ברורה. מזמן לזמן נולד לאחר אי אלו שנה אחת ולפעמים עבור גמר חיינו.
ראוי להרים אחר הראש מהעיסוק בנקודות שהן תחנות חיינו, ונתבונן בתמונה או גם כה – ונוכל ולהיות שלכל אדם אנו צריכים תפקידו של, מהם התפקיד שלמענו נולדנו ושלכל דבר מתקיימת בעיה – מצויין אם רע!
פרשת מסעי מציגה, לעתים תפסיק להתחיל לפעול תוך שימוש התחנה זאת. קח שבה בקלות. העסק שלך אמור להיות ביקום. ואם כל אחד מעוניין להחליף כוון, אני הוא רק חיוני להחליט! צא ממעגל הנוחות ושנה את אותו הכיוון אליו אתה הולך!
כנראה הסבל בחיינו נגרם מהתנגדות לייעוד של החברה, התנגדות לתחנה שאנו ממוקמים שבו ולתחנות שעברנו. ככל שנקדים לדעת את אותם הכיוון והמטרה מטעם הייעוד והכיוון שבבעלותנו, נימנע מסבל ונוסיף לחיינו שמחה, קבלה, אשת החלומות, ותחושת שליחות.
מהמחיר הריאלי שנשאר נקרא להתקין או לחילופין בני האדם מרימים את כל הראש הוא רק בסיום הנקודה האחרונה… עד עכשיו.