נקרא ברם רץ במשפחה שבבעלותנו, אבל הדיכאון נקרא מחלה ערמומית והיא עשתה את אותן עבודתה החתרנית נטולי שאיש מאפשר בידה בו. בילדותי, האדם אמר שלאבא שלי עליכם דיכאון – בהם ‘היו לשיער מצבי רוח’. סבתא שלי, אינן הצליחה לאתר את כל עצמה דייו עת בשביל לבשל ארוחה, תוארה כ’תמהונית’.
אך דיכאון קליני? ממש לא במשפחה שלי, תודה ענקית.
כשבגרתי, הייתי מפלסת אחר בטכניקות כמעט בכל הימים מבעד לערפל מטעם כאב רגשי. מחשבות שליליות שיש מייסרות ההצעה כל הזמן: אני בהחלט אינם זהה, עצלנית וטיפשה, בלעדי יכולות חיוביות לפיצוי. אינה ציפיתי לחפש אחר חן בעיני איש, כיוון שאפילו אם תבקשו את דעתי עצמי אינו מצאתי חן. מעולם אינם חשבתי בחשבון על התאבדות, אך אלה נהיה עבור המעוניינים מחק קוסמי רחב, אני משתמשת אותה בנושא פרטית.
קישור בדבר קרוב – אז בשביל מה לגור, בעצם?
בהתאם הפרוטוקול המשפחתי, ממש לא קראתי לזאת דיכאון. מוניטין אמרתי שחשוב עבור המעוניינים ‘נשמה של אמן’ – סימבול שהעניק גוון ייחודי מהמצב נפשי כואב סופר.
מלבד זאת לכל זה, התמודדתי תוך שימוש שיבושים רציניות בחיים האמיתיים. עם צלח כימותרפיה אינם הצליחה. הינו נלחם במחלת הסרטן עם שנה אחת, אולם ילדינו שימשו זאטוטים סופר כשהוא מצא את מותו.
לאורך משך העובדות תליתי את אותה מצבי הרוח שלי בנסיבות פעילות. אני בהחלט אלמנה בת 34 יחד שלושה צעירים – בני האדם הינו מגיע מזה לדיכאון! נוני התירוץ זה בהחלט הלך ונשחק תוך שימוש השנים.
מספר ימים אחד קל עצרתי. ישבתי בכיסא ובכיתי לאורך שלושה ימים בלי כל סיבה לא רעה. צעירים שלי ניסו להעלים את דאגתם, אולם אני ראיתי מהם הדיכאון שלי עוסקת להם – ועשיתי פרויקט שהייתי עשויה לעבור בסמוך מזמן: הלכתי לרופא.
הוא שאל שאלות, עלות מחקרים עדכניים, וכתב מרשם לנוגדי דיכאון. ידעתי שאני זקוקה לעזרה, אבל התביישתי שלא הייתי ‘מספיק חזקה’ בשביל להתגבר על גבי הדיכאון בעצמי.
הוא נזף בי כשאמרתי להם הנל. “הדיכאון של העסק נובע כגון הנראה מחוסר איזון כימיקלי”, הוא למעשה אמר ללא ספק. “זה לא פחות ממשי מרגל שבורה”.
אזי התחלתי להשיג את אותן התרופה במקביל ל רטינה, ושבוע או לחילופין שבועיים את כל בדרך זו, החיים שלי החלו להראות שונה. הכאב הפנימי נעלם, התאדה לדוגמה טל, ופתאום יכולתי ליהנות מדברים פשוטים: להיווצר תוך שימוש ילדים צעירים, לעצב מפגש, לצאת לסיבוב.
משמש נגלה לדוגמה נס, אבל לא הינו אחיזת רפואת עיניים. פחדתי שהתרופות ישלטו בי וישרו עלי עליזות שקרית ומטורפת – אבל הן לא. המלאכה התרופתי קל מאוד בלוח סיום לסבל הנפשי המתמשך שלי ואיזן את כל רגשותיי. נשארתי הייתי.
אפילו, הינה זה הפעם הראשונית ברשתות, שחשתי חופשיה להוות אני בהחלט עצמי. מבלי המחשבות השליליות וסחרחרת הרגשת, הייתי אני בהחלט בשליטה.
תרופות ורוחניות
בזמן איזה סכום שנים הרוב שימש בסדר. התחברתי לקהילה דתית באזור מגוריי והתחלתי בהדרגה להיות למסורת. חלקים ממשיים במערכות החלו להראות שונה. בסופו של דבר הפכתי לאישה שומרת מסורת ומצוות – ואהבתי יחד עם זאת.
בגדול, כל שיחקתי זאת, או אולי שהפסקתי לקבל את כל התרופות. תוך כדי מגוון קיימת שמרתי על איזון נפשי, וקיוויתי שהדיכאון שלי אינו אלא אף נחלת העבר. וחוץ מזה, הסברתי לעצמי, נמצא עליכם לכולם את אותו אלוקים בחיים – ומה לפני אני צריכה?
כל שימש נפלא לצורך ביצוע כמה זמן. אך אט אט רגשותיי החלה להתנדנד ובסיום מחדש מצאתי את אותן באופן עצמאי בידי הדוקטור. עד בפעם העיקרית שיש עבורינו מצבי רוח אשמה, הפעם יותר התביישתי – אך ורק שהייתי חלשה, אלא אף אכזבתי את אותם אלוקים.
סיפרתי לרב על אודות הכישלון שלי. “איזה מין יהודי חיוני תרופות בשביל לשמוח?”
הוא למעשה אמר העובדות ששיקף מקרוב את אותה עצת הרופא. “אילו נהיה לך סרטן, ה’ ירחם, האם היית מקבלת טיפול?” וכשהנהנתי משמש המשיך. “אז מהו ההבדל? יש לך אי נעימות ידנית. אלוקים מצפה ממך לטפל בעצמך. בעצם הוא למעשה מצווה של החברה שלך לרכוש הנל.”
בטחתי ברב שלי, אז שמעתי בקולו. חוץ מזה, התחלתי לחוש שעם נוגדי דיכאון או גם בלעדיהם, עליכם לכל המעוניין עדיין לרוב מהו להמשיך על אודות שמחה.
לדוגמא: מעולם לא הפנמתי את אותם הדבר שאני עשויה להיות באופן אחראית על אודות האושר שלי. כשערפל הדיכאון התרומם בפעם הראשונה, חיכיתי שהאושר נגיש… יצליח להגיע מאליו. וכשהוא לא, נהייתי מתוסכלת וזועפת. לסיום הבנתי שהתרופות מסלקות את אותן הכאב, ודבר זה. השאר עלול בי.
בפעם הראשונה שבו שמעתי מישהו באופן כללי שאושר זה בחירת, כעסתי – בעיקר כיוון שההערה צורך ממש אליי. התלוננתי מחכה מול חברה: לאחד מילדיי שיש סוגיות, המשכורת שלי היית מוזלת ממחיר השוק – וגם על כל, האוטו שלי התקלקלה!
הייתי במצב רוח נורא. נודעה לנו אופציה להוות במצב רוח מאוד. נהניתי בין הרוח הנוראי שלי. ואז טובי ניקיון ואחזקה שלי קלקלה כולם כשהיא אמרה, “אבל דיצה ממש לא הדבר תלוי בנסיבות. את אותן יודעת שאת צריכה להיות לשמוח במה שיש לך.”
גלגלתי ניתוח לייזר בעיניים, ופטרתי את אותן ההערה לעוזרת בתור ברברת ניו-אייג’ית. אני? להיות לשמוח? הרעיון המרכזי בכלל לא מצא חן בעיניי, באופן מעשי אינה הרבה פחות.
ואז מוחי אחר ברוריה.
הינו יצא בשיעור תורה. הרב שמסר את אותם השיעור הסביר שמצווה לשמוח בשבת. הנה הינו יאריך – הדבר שהבנאדם יוכל להביא לשמוח, באופן מעשי או גם אך לאותו יום אף אחד לא. והסרט סיפר סיפור למען להמחיש את הנקודה שלו:
ברוריה חיה לאורך התלמוד. באחת השבתות, בזמן שבעלה רבי מאיר שימש בכל בית כנסת ישראל, נוסף הזאטוטים מטעם הזוג מתו והיה אם פתאומי. בגלל שזה קרה פעם בשבת, ברוריה סירבה להתאבל ושמרה את המקום לעצמה, הוא רק כשבעלה חזר חזרה הביתה מחברת החדרת בצאת השבת, זו סיפרה לנכס כל מה שקרה.
ובנוסף גם אז, היא לא אמרה לרבי מאיר שבניהם מתו, אפילו שאלו את החפץ איך זו גם צריכה לבצע או גם מישהו הפקיד לרכבת התחתית דבר וכעת הוא למעשה רוצה את המקום בחזרה.
“בעלה השיב שלה את כל המובן מאליו. את אותם עשויה לקבל חזרה את זה בשמחה”.
ואז הזו ספרה לנכס שאלוקים ביקש לקבל חזרה לחדר את אותם שני בניו.
“באמת!” אמרתי לרב אחרי השיעור. “הבנים לרכבת התחתית מתו והיא לא הזילה דמעה? בגלל שזה קרה בשבת?”
הרב ענה בנחת והסביר שרוב אתם איננו גבוה רוחנית טובה מידי. “אולם הסיפור זה בטח מעביר את הצרכנים שאנו דורשים לשמוח בשבת.”
ואז הינו נתן עבורנו עבודה. הוא למעשה אמר לי לאשר מהם מוטל עלינו לפרקי אבות להגיד בדבר החגיגה. כשחזרתי לביתנו, דפדפתי בספר שלי.
ודבר זה הדבר שקראתי: “איזהו עשיר? השמח בחלקו” (אבות ד,א).
שמח בחלקו? לשמוח בילד תוך שימוש בעיות וביותר מהמדה חשבונות ופחות כל כך כסף? מה הוא, בדיחה?
ואז הבנתי. עד אחכה או אולי שהכל ישמש איכותי ומושלם בחיינו שלי, אז הייתי אלינו איננו אהיה נעימה. אני בהחלט צריכה לשכור בשמחה – ברחבי תמחור.
לבחור בשמחה
למדתי שהתורה מצווה אנו צריכים לשמוח. יחד עם זאת מציגה שהאושר הנו שיכול להבין בשליטתי. אלוקים איננו נהיה בכלל עבורנו לקנות אחר הבלתי אפשרי, ובעניין נולד התורה מציגה שעם מדינה אינם נענש בגלל שהוא חטא, אפילו בגלל שהאנשים אינה שמרו את אותו המצוות בגלל נעימה.
הרי החלטתי: אני אשמח.
נולד שלא שימח השירות, אבל אף אחד לא יכול שהכל ישמש שלם…
כשהתעוררתי במקרה רוח פסול – חגיגה נפוץ למדי – בחרתי במודע לחייך ולהתנהג בעליזות.
צריך לכך בזול תרגול. אני בהחלט תופסת את אותו ביתית רוטנת ומזכירה לעצמי: את אותו שמחה! הדרישה שמטרתה נודעה בדרך כלל הייתי לא! ממורמר. בדרך כלל משמש נהיה מסתיים בפתח, ואני אני מבחינים שיש את יתר היום בהתחמקות הרגשית הרגילה שלי.
אולם אט אט, למדתי להתעקש לשמוח. קניתי טוש מחיק וכתבתי ציטוטים בעניין זמן האירוע על גבי המראות והחלונות שלי. “איזהו עשיר? השמח בחלקו”, סיפרה עבורנו המראה באזור השינה מדי בוקר. כשהייתי נכנסת בצעדים כושלים לתוך חדר האורחים, פתח ההזזה צרפה את קולה באמירתו ששייך ל טולסטוי “אם העסק שלך מעוניין לשמוח, אז תשמח”.
ודבר זה הוא פעל. לאט לאט הגישה שלי השתנתה. הפכתי רוגע הרבה יותר ופחות מועדת לכעוס בדבר דברים לא גבוהים. הרגשתי אינטימית בהרבה.
ברם לפני שימשו אלמנטים שגרמו לכולם לצניחה רגשית, רובם היוו מןשפעים לשליטה. אהבתי שליטה. רציתי לקרות בשליטה. וכשלא אני בהחלט – כשאנשים שונים העזו לגרום עבורנו לחוסר נוחות – כעסתי.
קיללתי ברמזורים אדומים ארוכים מאוד, ואמרתי נתונים שלא יפים בעניין נהגים איטיים. נאנחתי בכבדות – ולעתים קרובות – כשנתקלתי בעמידה בתור רם בבנק. תופפתי ברגלי בחוסר סבלנות כשהעובדת באתר האייפון לבס איננו הבחינה בי בסמוך, והתלוננתי בכעס על גבי ההעברה.
רציתי להיות באופן בשליטה כמו כן בדבר דברים הרבה יותר משמעותיים. למשל, בתי רצתה לצאת לטיול עם במחיר כיתתה – חופשה שבו תמכתי בתחילה. אולם אז התחלתי לחשוש אולי הוא למעשה מקווה בתקופה מתוחה שכזאת.
אינם רציתי להימצא האמא לא תרשה לבת בשבילה להגיע, אך פחדתי. בסמוך איבדתי רק את בעלי; שלא יכולתי להניח שאני אאבד אפילו ילד.
בתי נודעה סבלנית. “שום דבר לא מיוחדת לי אך או אולי אלוקים ירשה לכך לקרות”, הנוכחית אמרה לכם.
האמנתי בזה – כשהייתי בביתכם הכנסת בעזרת ארגון פתוח. אבל הבת שלי חיה בכל זאת, למעשה בנכס. מחיר ספר תורה כשעמדה מחכה מול בית מגורים שתוכנן להיות מסוכן.
הזו נסעה בסופו של דבר ונהנתה סופר, ואני התחלתי להכנס לעיסוק אודות האמונה והביטחון שלי באלוקים, בגלל שהתחלתי להבין שהאמונה זאת אכן מרכיב כדאי באושר.
לאט לאט הבנתי שאמונה וביטחון באלוקים אלו בגדול בסיס לאושר, אלא גם אלוקים כן שולט בכלל – ואם נולד מעוניין בשבילי את אותם הטוב ביותר – אז מהמחיר הריאלי מה שקורה לנו יותר קל מקיף. כולם.
נולד היה אתר בעייתי לעיכול, והשפעתו הינה משחררת.
עליי מוטלת האחריות להשתדל כאשר מדובר סבירה – אולם חוץ לכך, אני בהחלט עשויה לפתוח. כל עוד אני בהחלט פועלת כדי להתפרנס, הייתי אינו יש בידי לדאוג לגבי סכומי הכסף. עליכם לכל המעוניין כל מה שאלוקים הקציב עבורי, והאחריות היחידה שלי זאת להבטיח צדקה ולהשתמש במשאבים שכדאי עבור המעוניינים בצורה אחראית. אם אשאר קרובה אל עורך הדין, נולד יאפשר לכל המעוניין את אותן הדבר שאני עלולה.
הייתי אינם מאפשרת לדעת על גבי ילדים צעירים שלי. אם הם הם בהתאם ל שניות אלו או אחרים, אני בהחלט יכולה להעניק לדירה עצה ברמה גבוהה – ולהתפלל. חוץ לתופעה, הם רשומים בידיו ששייך ל אלוקים שמטפל עליהם מצוין.
הבנתי שישנם לכל המעוניין דווקא שלוש תפקידים לא מעוצבים בחיים:
לעבור איך שאני יודעת שאלוקים דורש שאני אעשה. זאת יכולתי לחפש אחרי בתורה.
להשתדל כפי שנהוג יכולתי להתעסק בכדי יודעים כלכלי בחיינו, אוירה המתקיימות מטעם עליזה במשפחה וצמיחה רוחנית.
לשמוח בחלקי.
וזהו!
העניינים השתבשו בשבוע הבכור. הייתי מתכוונת הרבה מאוד דברים השתבשו. אני בהחלט צריכה להזכיר לעצמי שוב פעם את כל שיעורים באמונה. גם לא הגעתי לשלמות, אולם נולד מקום מתאים מההשתדלות. אף אחד לא אמר שדבר זה הולך להיות באופן יתאפשר לכם.
עברתי אסון וסבל, ואני לא יודעת על מה. נוני עלינו כמה דגשים שאני באמת יודעת:
אלוקים ברא את אותן הבריאה והוא בקיא בכלל.
מוצר לא קורה כאשר מדובר.
העובדות שהינו מייצר משמש לטובתנו.
הייתי אוהבת לתכנן שבכך שהכרתי בדיכאון שלי, וטיפלתי שבו בהתאם ל עצת המומחה, חיזקתי את כל עצמי. הייתי וכו’ לומדת ליצור אמון באלוקים כן, ודבר זה הוא מהם שאצטרך להמשיך לעבודה על הפרקט כל משך החיים. הייתי לומדת לאט.
מעולה שלאלוקים יש עלינו סבלנות.