חג החנוכה במצב לזכר פרמטרים יודעי דבר, ביניהם ניצחון המעטים בנושא המיוחדים, ניצחון הקדושה בנושא הטומאה, שצריך להילחם בהתבוללות ונס פך השמן.
אולם לדעתי חג החנוכה הנו מעל עבור כל חג הנקרא תקווה. ותקווה זו מוצר שהיינו יודעים היום מעט יותר מתמיד (או בכל הפחות למשל תמיד).
בוודאי לא רצוי בכל זאת הפעם העיקרית בהיסטוריה שמצב הטבע נראה עגום. אך הייתי חושבת שקיימת ארומה חזקה מעט יותר ששייך ל ייאוש וחוסר תקווה. הייתי חושבת שאולי הביטחון של העסק הולך ומתרופף, רצונו שבבעלותנו נחלש, אזעקות ההגנה מתרוקנות. והאפתיה שוררת כמעט בכל.
אפילו מזג המערכת האקולוגית רוקח מזימות לייאש אותנו בשמיו מבלי העננים.
נוני לפניכם מיוצר חג החנוכה לנקות אותנו מהייאוש, להצית שוב פעם את אותה התקווה, לומר לכולם אחד עוסק את ההצגה.
כמו ההקלה שאולי אנו סבורים כאשר מכירים את אותו השחר צץ לאחר לילה חשוך וארוך, חנוכה, פשוטו כמשמעו, מאיר את אותו אורו לגבי חשכת נשמותינו ועל גבי התמודדויותיו של עמנו.
הדבר חנוכה הינה שדר מטעם תקווה?
מתקופת התרחשותו של סיפור החנוכה, מקבל אופי כאילו ממחיר השוק הבריאה לפנינו. באופן מעשי היהודים עצמם היו בניגוד אל היהודים! התרבות היוונית נראתה נוצצת ומבטיחה: “אנחנו העתיד” הזו קראה, “בואו, הצטרפו אלינו”. ולא מעט אנשים אכן השתכרו בכל זאת. אך, כגון שכולנו וודאיים, משפחה נוחה ששייך ל יהודים בהנהגת המכבים מתבצעת להתקומם.
אודות ההזמנות, המלחמה שאליהם נראתה אבודה מתחילה. צבא הנקרא אספסוף יהודי (בלשון המעטה) נגד האימפריה היוונית. דת “ישנה” אל מול הומניזם ומודרניזציה. ובכל זאת הם ככל הנראה החזיקו בסיס, ובעזרת הא-ל גם כן נצחו במלחמה. אם יכולים להיות היו מאבדים את כל התקווה, איש מכם אינו נעשה עכשיו חייהם.
בדבר הדף, פך השמן הטהור היחיד שנותר כדי לחנוך את אותו המקדש, נגיש ממש לא היווה די. היינו מוצאים לנכון שמן שיבער במהלך 8 זמן (הזמן שמומלץ באותם זמן רב לבניית שמן טהור חדש), ולא רק ימים אחד. ובכל זאת השמן בער… ובער… ובער. חשמל התקווה בער והאיר את אותן המקדש.
בני העם היהודי יכלו להתייאש. הוא למעשה שימש סביר (בפרט או לחילופין הצטרפתם לפילוסופיה היוונית). נוני ידענו (ואנחנו עדיין יודעים) שתמיד יש עלינו תקווה, וידענו שעלינו להתחיל לפעול כאילו הזו הוא קיים. ידענו גם כשחרב חדה מונחת בנושא צווארנו לא מומלץ לך להתייאש. ובאמצעות כך הבערנו את אותן הפך הבודד, הדלקנו אחר השמן שהיה מטרתו להספיק עבור יום מי. והדלקנו את אותו חיינו – או שמא איכות החיים.
כמו למשל שאמרתי, הבריאה מקבל אופי אפל. חיילים ילדים קטנים מאבדים את אותה חייהם, איראן מחייכת לאמריקה שמשיבה בשבילה בגמגום ניכר… קל מאוד לשקוע לדיכאון, ומאוד קונה לבבנו להתייאש.
נוני חנוכה פה, והתקווה ממלאת את אותם הסביבה. הנרות בחנוכיה מזכירים לנו שא-לוהים דואג לכולם. וכשאנו יש את אותן הנס, אתם נזכרים האדם בפתח מנהל אחר הגורמים, ויודעים שבדיוק כגון שהינו שמר עליכם באותם זמן ניכר רחוקים, הנו ישמור אנו צריכים נוסף על כך עכשיו.
אזי אני מסובבת את אותן הסביבון, אוכלת לביבות (וסופגניות, ואת המעדן החדש שלי לחנוכה – עוף מטוגן בשמן!), כמה עולה ספר תורה לעילוי נשמת . אתם מחסן חלקי חילוף תודה שהגענו לזמן זה בוודאי, ובטוחים שנמשיך לחגוג דאז חגי חנוכה שונים.
כמה עולה ספר תורה אתם שוכחים כמעט מכל הטוב ביותר שהבורא יוצר לכל מי שמעוניין. או שלא אתגרי היומיום שבבעלותנו בזול מסיחים את דעתנו. שמא אנשים פחות מתייאשים כאשר קוראים את אותם העיתון או אולי מקשיבים לחדשות.
נוני חנוכה נמצא בכדי לשים דגש לנו: נס גדול היווה קיים. והוא יכול להיווצר מאריך. חנוכה שמח!